הברקה

בזמן האחרון צפיתי בכתבות וקראתי מאמרים הקוראים להימנע מלהצביע או לשים פתק, ומצאתי עצמי שואל מי הם אותם אנשים אשר ישמעו לקריאה זו? מדוע עלינו להימנע מהצבעה? מה זה יתרום לנו אישית?

והתשובות הן אלו:

1. יש קבוצות מיעוט שיש להם אינטרס מובהק להגדיל את כוחן על ידי הקטנת כוחו של הרוב וכך למקסם את הכוח היחסי של ההצבעה שלהן. אינני מפנה אצבעות, אך זוהי אפשרות סבירה שיש לבדוק אותה.

2. אנשים מיואשים אשר חשים כי שום דבר לא משתנה, השחקנים אותם שחקנים ואין סיכוי להוריד מהשלטון את הליכוד ולשנות את המצב הקיים.

3. אנשים שאיבדו את אמונם במערכת הדמוקרטית לאור פרשות עבר.

הקבוצה הראשונה משתמשת בכלי הדמוקרטיה כנגדה ואני מאמין שיש בכך משום הסתה כנגד מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. אני מאמין שלכל אזרח החובה האזרחית שלו היא להשתתף בפוליטיקה, כאשר הבסיס להשתתפות זו היא הצבעה בבחירות, עד השתתפות פעילה כגון התמודדות לתפקיד ציבורי ו/או יציאה להפגין על נושא שקרוב לליבו.

הקבוצה השנייה החליטה שהיא טומנת את ראשה בחול, אחרת איך ניתן להסביר שעם ההתחדשות הרבה הן בימין והן בשמאל היא מסרבת לראות אור בקצה המנהרה?

איזו התחדשות?

דוגמאות:

1. הבית היהודי אשר בחרו בנפתלי בנט שיובילם.

2. מפלגת העבודה אשר עומדת מאוחדת מאחוריי יו"ר המובילה לראשונה קמפיין בחירות על בסיס כלכלי.

לקבוצה השלישית כל מה שנותר זה לשאול, מה אתם מעדיפים: דיקטטורה? טוטליטריזם? תיאוקרטיה? מונרכיה? דיארכיה? אוליגרכיה? או פשוט אנרכיה?

דמוקרטיה איננה שיטה מושלמת, אך היא עדיפה על פני השיטות האחרות, ואכן יש מקום גם לשיפור בדמוקרטיה הישראלית אך להגיד "נמאס לי, לא משחק יותר במשחק הזה" זו אינה דרך לגיטימית.

אריק איינשטיין הביע זאת נפלא בשירו "לטפטף טיפה":

בשבוע האחרון נכחתי בשני מפגשים של מפלגת העבודה, הראשון היה ועידת המפלגה אשר תיארתי במאמר הקודם, והשני מועצת מחוז המושבים.

בשני המפגשים הללו הרגשתי שאני נקלע למאבק מעמדות פנימי במפלגה אשר טבעו צפוי לאור השינוי והתחדשות השורות בקרב מתפקדי העבודה ונבחריה ברמות השונות, החל מיו"ר המפלגה עד לצירי המפלגה השונים.

המעמדות השונים כוללים שתי קבוצות כלליות המאמינות במצע המפלגה אך נמצאות בחיכוך הנובע מתוך תכונות אשר התיאור ההולם היחיד הוא "אנושיות".

הקבוצה הראשונה היא ה"ותיקים":

תיאור הקבוצה:

קבוצה המורכבת בעיקר בפעילי מפלגה אשר להם שנות ותק רבות מספור, ואם נחבר את סך השנים נגיע כמעט לגילו של כבוד הנשיא שמעון פרס, כלומר מס' אלפי שנים. הקבוצה מתקשה ולעתים מתנגדת לשינוי במפלגה ומביעה תסכול הנובע אובדן כוח השפעה ותחושת הזנחה ו/או הפקרה מצד הנהגת המפלגה במהלך תהליך ההתחדשות.

טענותיה העיקריות:

1. לא מתייעצים בי מספיק.
2. דוחקים אותי ממוסדות המפלגה כגון הועידה על ידי הכנסתם של צירים מקרב תומכי יו"ר המפלגה.
3. (בקרב מחוזות הקיבוצים, מושבים, ערבים ודרוזים) הקטנת הייצוג ברשימה עקב שינוי הבטחת ייצוג בתקנון הפריימריז פוגע בי.

נק' בעדה:

1. דמות זו היוותה את גרעין המפלגה במשך שנים רבות ולה שנות ניסיון רבות בפעילות המפלגה.
2. דבקות ומסירות בצדקת דרכה של מפלגת העבודה.
3. עשייה ציבורית ופרטית מוכחת לאורך מספר רב של שנים.

נק' כנגדה:

1. בניסיון לשמר את כוחה במפלגה ממהרת להוקיע את השינויים ואת יריביה, לעיתים ללא בחינה לעומק הסוגיה.
   דוגמא: בפגישת מחוז המושבים עלתה התואנה כי כוח ההשפעה של ההתיישבות (מחוז המושבים ומחוז הקיבוצים) ירד כתוצאה מהצירופים למרות שמתוך ה-656 המומלצים (רשימה) כולל את הצירופים מתוקף תפקידם, 114 איש מגיעים מההתיישבות, שהעלו לנו את הייצוג בכאחוז.
2. פסילת מועמדים לפריימריז עוד בטרם הקשיבו למשנתם או שפטו את כנותם, וזאת רק על בסיס טענות כגון "טרמפיסטים" או "מי הם בכלל".
3. טענת הניסיון לעיתים נתפסת כנגדם לאור "הצלחת" מפלגת העבודה לשמר את כוחה בציבור תוך כניסה לכל ממשלה בשם התהליך המדיני וכשלון לקדם נושאים שבמצע המפלגה.

הקבוצה השניה היא ה"חדשים":

תיאור הקבוצה:

כל מי שאינו שייך לותיקים, תיאור משעשע בהתחשב בזה שיכולים להיות בקבוצה אנשים שגם מעל עשור במפלגה.

קבוצה זו מהווה את גרעין ההתחדשות של המפלגה ועל אף שאין עדיין ראיות חותכות לעניין, אני מקווה שהם שאין הם רק אנשי ה"כן" של אדיולוגיית הסוציאל דמוקרט שמובלת על ידי שלי יחימוביץ', ועד כה, הכירותי עם חברי הקבוצה הזו תומכות בסברה שהם חושבים עצמאים וחדורי מוטיבציה להוביל את השינוי.

למען הסר ספק, אני כנראה משוייך לקבוצה זו.

טענותיה העיקריות:

1. מפלגת העבודה איבדה את דרכה ותוך כדי גם את אמון הציבור בה.
2. יש להוביל לשינוי תוך מתן דגש לנושא החברתי כלכלי, שהרי זהו ההבדל המשמעותי בין הליכוד, קדימה והעבודה.

נק' בעדה:

1. קבוצה צעירה חדורת מוטיבציה, אני מגדיר אותה כצעירה כי גם חבריה המבוגרים אשר פגשתי עד כה צעירים בנפשם.
2. בעלת אג'נדה חברתית מוגדרת.

נק' כנגדה (דברים ששמעתי מהקבוצה הותיקה):

1. חסרת ניסיון ועשייה ציבורית (כך זה נראה כאשר מתעלמים ממבוגרי הקבוצה ומתמקדים בצעיריה).
2. עושיי דבריה של שלי יחימוביץ' ללא שיקול דעת.
3. חסרי נימוס.
4. חסרי כבוד.

כך נראים הדברים מהיכן שנק' מבטי כיום, ולשמחתי, מלחמת המעמדות הללו מתנהלת ברמת ויכוחים ודיון (אפילו שיש הרמות קול ע"י שתי הקבוצות) במוסדות המפלגה והחלטות המפלגה מובאות להצבעה כאשר לכל צד יש את ההזדמנות לומר את דברו.

קבוצות אלו מאזנות זו את זו, ועצם הדיון הנוגע לשתיהן בריא למפלגה ולחברה הישראלית בפרט.

ביום שישי נכנסתי ב-ynet לדף בחירות 2013 וסימנתי את שלי יחימוביץ כמועמדת המועדפת עליי לראשות הממשלה.

עצם הסימון יצר את ההודעה הזו בפייסבוק:

החלטתי לחלוק את השיחה שנוצרה בעקבות הודעה זו:

הוא:
רק תגיד לי איזה ניסיון יש לה .....
ומה היא תעשה חוץ מלמכור את המדינה בשביל איזה ניר שקוראים לו. ״שלום״....

אני:
ניסיון?
ניסיון יש בשפע בפעילות פרלמנטרית ובהנהגת מפלגת העבודה היא עושה עבודה נפלה עם שקיפות מלאה בניגוד לקודמיה.
ואגב, מרבים לדבר על ניסיון, אבל איינשטיין הגדיר זאת היטב:
שיגעון זה לצפות לתוצאה שונה על התנהגות קבועה (לא ציטוט מדויק)
ולהמשיך לצפות מביבירמן לתוצאה שונה ממתן הטבות לעשירים על חשבון העניים זה שיגעון!

הוא:
עים כול הכבוד זה לא נסיון בלהנהיג מדינה 
וכן אני ועוד רבים כמוני מוכנים לשלם מיסים גבוהים אבל לפחות יש לי מדינה 
וכן כולם רוצים הכול בחינם אבל מה לעשות שאין מספיק כסף במדינה 
אז מעלים מיסים 
אין ארוחות חינם צריך להבין את זה
במצב שלה בסקרים כדאי לה לחזור לחדשות כי את זה היא עושה הכי טוב.

אני:
אינני מדבר על הורדת מסים, אני מדבר על שינוי הרכב המיסוי.
להנמיך את המיסים העקיפים כנגד העלאת המסים הישירים.
אני מתכוון לאי ויתור לחברות על מסים שהן היו אמורות לשלם מתוקף חוקי המיסוי.
לנתניהו לא היה שום ניסיון בניהול מדינה ב-96, לברק לא היה שום ניסיון בניהול מדינה ב-98, להיות רמטכ"ל זה לא לנהל מדינה, יותר רחוק?
לבגין לא היה כל ניסיון בניהול מדינה וטרם כניסתו לתפקיד פרט להיותו יו"ר אופוזיציה.
אנשים נוטים לחשוב על ותק כניסיון, אבל כאשר הניסיון כולל בתוכו ניהול כושל רציף מתוך אג'נדה מסוכנת של תיאוריות כלכליות כושלות שמטיבות עם אחוז קטן וגורמות לקריסה רוחבית של מדינה (ראה ערך מדיניותה הכלכלית של בריטניה בשמות השמונים וארה"ב תחת רייגן ולאחר מכן בוש הבן), אז אני מעדיף משהו חדש.