בשבוע האחרון נכחתי בשני מפגשים של מפלגת העבודה, הראשון היה ועידת המפלגה אשר תיארתי במאמר הקודם, והשני מועצת מחוז המושבים.
בשני המפגשים הללו הרגשתי שאני נקלע למאבק מעמדות פנימי במפלגה אשר טבעו צפוי לאור השינוי והתחדשות השורות בקרב מתפקדי העבודה ונבחריה ברמות השונות, החל מיו"ר המפלגה עד לצירי המפלגה השונים.
המעמדות השונים כוללים שתי קבוצות כלליות המאמינות במצע המפלגה אך נמצאות בחיכוך הנובע מתוך תכונות אשר התיאור ההולם היחיד הוא "אנושיות".
הקבוצה הראשונה היא ה"ותיקים":
תיאור הקבוצה:
קבוצה המורכבת בעיקר בפעילי מפלגה אשר להם שנות ותק רבות מספור, ואם נחבר את סך השנים נגיע כמעט לגילו של כבוד הנשיא שמעון פרס, כלומר מס' אלפי שנים. הקבוצה מתקשה ולעתים מתנגדת לשינוי במפלגה ומביעה תסכול הנובע אובדן כוח השפעה ותחושת הזנחה ו/או הפקרה מצד הנהגת המפלגה במהלך תהליך ההתחדשות.
טענותיה העיקריות:
- לא מתייעצים בי מספיק.
- דוחקים אותי ממוסדות המפלגה כגון הועידה על ידי הכנסתם של צירים מקרב תומכי יו"ר המפלגה.
- (בקרב מחוזות הקיבוצים, מושבים, ערבים ודרוזים) הקטנת הייצוג ברשימה עקב שינוי הבטחת ייצוג בתקנון הפריימריז פוגע בי.
נק' בעדה:
- דמות זו היוותה את גרעין המפלגה במשך שנים רבות ולה שנות ניסיון רבות בפעילות המפלגה.
- דבקות ומסירות בצדקת דרכה של מפלגת העבודה.
- עשייה ציבורית ופרטית מוכחת לאורך מספר רב של שנים.
נק' כנגדה:
- בניסיון לשמר את כוחה במפלגה ממהרת להוקיע את השינויים ואת יריביה, לעיתים ללא בחינה לעומק הסוגיה.
דוגמא: בפגישת מחוז המושבים עלתה התואנה כי כוח ההשפעה של ההתיישבות (מחוז המושבים ומחוז הקיבוצים) ירד כתוצאה מהצירופים למרות שמתוך ה-656 המומלצים (רשימה) כולל את הצירופים מתוקף תפקידם, 114 איש מגיעים מההתיישבות, שהעלו לנו את הייצוג בכאחוז.
- פסילת מועמדים לפריימריז עוד בטרם הקשיבו למשנתם או שפטו את כנותם, וזאת רק על בסיס טענות כגון "טרמפיסטים" או "מי הם בכלל".
- טענת הניסיון לעיתים נתפסת כנגדם לאור "הצלחת" מפלגת העבודה לשמר את כוחה בציבור תוך כניסה לכל ממשלה בשם התהליך המדיני וכשלון לקדם נושאים שבמצע המפלגה.
הקבוצה השניה היא ה"חדשים":
תיאור הקבוצה:
כל מי שאינו שייך לותיקים, תיאור משעשע בהתחשב בזה שיכולים להיות בקבוצה אנשים שגם מעל עשור במפלגה.
קבוצה זו מהווה את גרעין ההתחדשות של המפלגה ועל אף שאין עדיין ראיות חותכות לעניין, אני מקווה שהם שאין הם רק אנשי ה"כן" של אדיולוגיית הסוציאל דמוקרט שמובלת על ידי שלי יחימוביץ', ועד כה, הכירותי עם חברי הקבוצה הזו תומכות בסברה שהם חושבים עצמאים וחדורי מוטיבציה להוביל את השינוי.
למען הסר ספק, אני כנראה משוייך לקבוצה זו.
טענותיה העיקריות:
- מפלגת העבודה איבדה את דרכה ותוך כדי גם את אמון הציבור בה.
- יש להוביל לשינוי תוך מתן דגש לנושא החברתי כלכלי, שהרי זהו ההבדל המשמעותי בין הליכוד, קדימה והעבודה.
נק' בעדה:
- קבוצה צעירה חדורת מוטיבציה, אני מגדיר אותה כצעירה כי גם חבריה המבוגרים אשר פגשתי עד כה צעירים בנפשם.
- בעלת אג'נדה חברתית מוגדרת.
נק' כנגדה (דברים ששמעתי מהקבוצה הותיקה):
- חסרת ניסיון ועשייה ציבורית (כך זה נראה כאשר מתעלמים ממבוגרי הקבוצה ומתמקדים בצעיריה).
- עושיי דבריה של שלי יחימוביץ' ללא שיקול דעת.
- חסרי נימוס.
- חסרי כבוד.
כך נראים הדברים מהיכן שנק' מבטי כיום, ולשמחתי, מלחמת המעמדות הללו מתנהלת ברמת ויכוחים ודיון (אפילו שיש הרמות קול ע"י שתי הקבוצות) במוסדות המפלגה והחלטות המפלגה מובאות להצבעה כאשר לכל צד יש את ההזדמנות לומר את דברו.
קבוצות אלו מאזנות זו את זו, ועצם הדיון הנוגע לשתיהן בריא למפלגה ולחברה הישראלית בפרט.