כמה מתאים לי.
שוב.שוב זה חוזר על עצמו?
לא שבאמת אכפת לי מהאיבוד של הריכוז.
לא שעכשיו אפכת לי מהציונים והעבודות וכל הבולשיט בבית הספר.
כל צד שאני עושה, בעיקר כשהתוצאה רעה, אני משווה את עצמי.
למה שהייתי קודם, למה שאיהיה עוד מעט ולתוצאה שבאה אחר כך.
כל פעם אני נלחצת מי משהו אחר-וכשאני נלחצת-זה לא יוצא טוב.
כשאני מנסה שמישהו בכלל ישים לב שאני קיימת, אני רק עושה לעצמי פדיחות.
תסתכלי סביבך.תסתכלי בתמונות ששמורות לך היטב היטב בראש.תסתכלי,
כן, הן.עוד ארבעה שנים-זה מה שהעולם מצפה ממך.להיות בסגנון שלהן,
ספונטנית יותר, קלה יותר, עם הרבה יותר מרץ, כושר דיבור, בטחון עצמי, שתיהיה
מאלו שקמות ויוזמות-ולא בורחות ומשיגות את השאריות של הדברים הטובים.
היא, בגיל 12 כבר ידעה לשקר ולצאת עם ידידות שלה למסיבות פיג'מות עם בנים,
("כן, אמא, אני הולכת לישון אצלה" ומייד הולכים לבית אחר)
השנייה, הייתה חרשנית והוציאה ציונים של 100 בכל התעודות,
ואם זה לא מספיק, היא גם הייתה בין המקובלים.בקלי קלות שכזו.
פלא שבספר מחזור יצא לה משהו נורמלית....ולא איזה שלד שציירו שתמורת כל הדיוקנים כפי-שכולם-דרשו ממני.
אני יודעת שמלא אנשים ניסו להרגיע אותי בקטע הזה.אבל זה פשוט בלתי אי אפשרי.
כאילו, כן.
אני בטוחה שהן, כמו הרבה מהעולם הזה, קמות בבוקר ומודדות כמה גרמים הן עלו מאז היום שעבר.
או שרואות שהשיער לא בסדר.או שסתם לפעמים בלי כל סיבה הן מתחילות להסמיק.
יותר נכון-מה הקטע של הפוסט הזה?
"אני מעריצה אותך מתחילת המחנה..."
אמרתי.לא יודעת איך,זה פשוט יצא.
"להעריץ אותי?שטויות!" אני נבוכה עוד יותר.מישהו קרה לי לפעולה, ובעצם,
היו עוד דברים שהיא אמרה, המדריכה, אבל אני לא זוכרת יותר מזה.
נכתב בטיול בשטח,30.7.07
נעלם.
נעלם.הכותרת נעלמה, כמו כל שאר הדברים שלי, נעלם.
לפתע, היה לי את זה על הלב,לפתע...זה כבר לא.זה כבר יותר טוב, יותר משוחרר;
התאפקתי שבוע ונדמה לי ששבוע וחצי זה מספיק.
אבל בעיקר,נעלם, אין את זה כל כך בכובד הלב.כשסביבי הילדים בני שיכבתי
על השקש"ים,חלקם שרים לצלי הגיטרות,או סתם מסביב למדורנ,יש ילדה אחד בצד.
אני.
ו...אני כותבת.מה שמוזר בילדה שעולה לכיתה ז',לא פחות ולא יותר שהילדה שכותבת כאן,
כותבת ה-מ-ו-ן.
פתאום להודות בזה זו גם הקלה.
פשוט נעלם.נעלם הנושא, פתאום שכחתי למה בעצם כל כך ביקשתי דף או שבעצם זו פחות או יותר
המטרה.תיכננתי לכתוב צ'יזבט....
אבל כמו שאר הדברים.
נעלם.נעלם.וטוב שכך, אני מרגישה הקלה ענקית עליי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
