אולי אני עוד 3 נקודות על כתף של ג’’ינגית, רק שחור

שוב אני, אותו דמות בלתי נסבלת שגורמת לגועל הטעים שמחלחל בגרונינו.

התגעגעתם? כמובן שלא, לא חשבתי אחרת...

לא כתבתי המון זמן כיוון שעסקתי בלהכשל בכשלון, לאחר נסיון ההתאבדות האחרון שלי,

שחשבתי שסוף סוף הצלחתי, שריתי בקומה כיותר משנה, אך כאשר ידיו של השטן נגעו בי סופית באופן שגרם לי רטט קל בחלציי הבוערים, קמתי.

ומה גיליתי? שביתה בתיכונים (יאיי.), מלחמות, עונה נוספת של הפיג'מות.

לפחות היוזר שלי בשוקס עוד פתוח.

ההורים שלי, מאונני המילים הגדולים בעולם היו שם איתי, שקמתי, הם בכו, גם אני בכיתי,

אני לא מאמין שאביב גפן הפיק לנינט, זה פשוט לא נתפס.

אז התחלתי עם קוק בצהריים, חרא של הרגל, ד"א...אבל אם אבא ימצא את זה אולי הוא שוב יגיד לי שאני כישלון,

אבא באמת מעריך אותי כמו שאני.

שמעתי את הבלאק פרייד, לא מאמין שלא נכחתי שם.

זהו, קאמבק קצר שכזה...היום בערב יש לי ארוחה אצל משפחת "סבן"...שזה ראשי תיבות של "סבל ביום נאור"

הלכתי לאונן על כומתה של חיל השלום.

אני...

דמעה.