"את רק זכרון בשבילי"

אירוני שהדבר הזה יעלם, כלא היה.

מעקצץ בלב

דומע בעיניים

והרבה מעריך ומודה בכל שאר חלקי הגוף.

תודה שהייתם הרבה מעבר לקוראים ולשותפים בדבר הזה שנקרא דימויים

כנראה שבאמת זה יישאר רק זכרון.

אוהבת אהבת אמת.

מיכלי

כשאני מתגעגעת, אני חוזרת לפה.

שונאת געגוע כפוי. גם ככה הוא יודע להזדחל לבד בלי שמבקשים, למה לעזור לו.

הבלוג הזה יהיה בית הקברות של שנות נעוריי.

הגיבוי היחידי בעולם שלו נמצא אצל רני, וככה אני רוצה שהוא יישאר.

לא עוד עדו, לא עוד טפשות או תיעוד לכאב הלב שהיה שם ובי ובנו.

אני גם לא כותבת יותר. אי אפשר לכתוב כשאין כאב שורף לב בנשמה.

אולי יום אחד אעשה עם זה משהו. אבל בינתיים, זה סוף הסיפור.

מחר אנחנו עוברים דירה. דירת שלושה חדרים בנשר, עם חתול. מה הקשר חתול. ועוד אחד טיפש.

קומה שלישית בלי מעלית, כדי שהתחת גם יהיה מעוצב על הדרך.

בעצם זה עצוב להיפרד.

בדיוק באתי לכתוב שאני מוקירה את האנשים שהכרתי פה. שהם היו ועדיין חלק בלתי נפרד ממני.

רני ועדי הם ללא ספק שני האנשים הכי משמעותיים שיצא לי מכל הדבר הזה שנקרא ישראבלוג.

ואני מתגעגעת לזאת שברמת גן ולזה שבקנדה. והנה המחנק בגרון והדמעות בעיניים.

תודה על הקריאה, על התמיכה, על הבמה שישראבלוג סיפק ועל הקהל שישב איש-איש בכסא מחשבו הוא.

תודה על המילים.

שונאת פרידות.

בפעם האחרונה,

לצער כולם.

מיכלי.