לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכניסה אל האושר


הרימי ציץ, הכניסי ישבן

Avatarכינוי: 

בת: 29

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2010

האידיוטים


לפני המוני טריליוני שנים חיו בפח אשפה שמונה אנשים קטנים ומתוקים.

לגדול קראו 'חתיך', ולקטן קראו 'ככה'. השאר לא רלוונטים כי הם כמובן לא 'חתיך' ואפילו יותר נמוך מ'ככה'.

בפאתי שדות וכרמים התגוררה לה ציידת פרצופים נחשבת.

שלא תבינו לא נכון, היא לא דגה דוגמנים חדשים, היא צדה פרצופים.

היא מפתה את האנשים, וצדה להם את הפרצוף. זאת מחמאה גדולה מאוד כשצדים לך את הפרצוף, הרי הוא שווה משהו.

 

וכאן סוף האקספוזיציה. עכשיו העלילה:

 

ביום אחד ציידת הפרצופים קיבלה את המתנה החודשית שלה. לא, לא את תלוש המשכורת, לא, גם לא את הגיליון השבועי של "לאישה". היא קיבלה את הוסת שלה- אותה היא מכירה טוב מאוד כבר מכיתה ז', למרות שאמא שלה בכלל עקרה.

"אוי לא, כמה דם!" היא צווחה בבית והסתובבה סוב וסוב. "כמה דם!!!"

היא נכנסה לפאניקה רצינית שכן לא היו בביתה טמפונים ולא תחבושות הגייניות חד פעמיות.

"הו, המוניי! מה אעשה?!" היא ריירה בהיסטריה שהגבירה לה את זרימת הדם שיצאה לה מבין הרגליים.

היא לקחה מגבונים לחים שהיו שייכים לתינוקה זיכרונו לברכה ששכחה אותו במכוניתה, והחליפה אותם בקצב מסחרר. מגבונים הרי לא סופגים מי-יודע-מה וזה היה עיניין רציני, רציני ביותר!

היא החליטה שבזוהמה הזאת היא לא מסוגלת יותר לחיות ובאותו רגע החליטה שגם אם התינוק שלה מת זה לא כל כך נורא. היא גם הצליחה לפתור סוף סוף את החישוב המסובך מכיתה י"א.

היא לקחה את המגבונים האדומים ושמה אותם בשקית ענק. היא יצאה לחפש פח שבו תוכל לטמון את הזוהמה אך אף פח לא היה מסוגל להכיל כמות כזאת של אשפה. "הו המוניי," היא צווחה לשמיים, "רק אם היה פח אשפה גדול דיו כדי שאוכל לשפוך אליו את המתנה החודשית שלי!!!"

ואז משום מקום (כאילו מן השמיים) הופיע אור נאון מסורבל וארוך שהוביל אותה אל ביתם של שמונה האנשים.

 

עכשיו יהיו דיאלוגים:

 

חתיך וככה עמדו על המשמר כדי שאף אחד לא יסריח להם את הבית. הם נהגו לגרש ממחזרים, זורקי אשפה ונהגו לעשות קבלת אורחים משו-משו לעובדי העירייה שלקחו את הזבל שלהם. הם היו קוראים להם 'עוזרת בית בהתנדבות'.

מרחוק הם זיהו את ציידת הפרצופים מתקרבת לעברם בצעדי ענק עם בומבות משני צדדיה.

היא התקרבה אל חתיך וככה המבוהלים שהיו כבר מוכנים ומזומנים לתקוף אותה.

"היי!," אמרה ציידת הפרצופים לעברם,

"אתה חתיך!" היא הצביע על חתיך המבוהל שלא ידע מימינו ומשמאלו.

"מעניין ,חשב ככה,

"ואני?" שאל ככה

"אתה ככה.." ענתה ציידת הראשים.

 

ומאז זה היסטוריה.

 



 

נכתב על ידי , 19/9/2010 21:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-19/9/2010 22:19
 



דיוקן עצמי- ציור


 
דיוקן עצמי 




 

 

להכין לאחרים מתנות יומהולדת זה כזה מענג!

אני מרגישה כאילו אני קיבלתי מתנה

נכתב על ידי , 14/9/2010 14:04  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נשמה תוהה ב-14/9/2010 16:35
 



מחמאה


 

מרוב שהייתי תמיד הכי למטה בכל מקום, אתה יודע, קראו לי מכוערת, הייתי חנונית, ערסים ירדו עליי ברחוב

 

אז אני מרגישה כמו צואה אנושית שלא מגיע לה יחס

 

שמחכה שיבואו אליה

 

והיום,

 

הלכתי לחדר של אחד העובדים שם ויצא איזה בחור ערס לייט לא מזיק,

 

שאמר לי,

 

"מהממת את, מהממת"

 

והסתובבתי בבושה ואמרתי לו

 

"אתה צוחק עליי? כאילו אתה מסתלבט, אמרת את זה בציניות?"

 

והוא אמר

 

"מה פתאום חס וחלילה! את אחת הילדות הכי יפות שפגשתי!"

 

ואת התחלתי לבכות

 

כי הרגשתי מושפלת ושהוא ירד עליי ממש

 

ואני חושבת שהוא היה ציני

 

ובכיתי בגלל זה המון

 

 

כמו סתומה

 



נכתב על ידי , 14/9/2010 01:00  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-27/9/2015 11:54
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנוכית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנוכית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)