הכניסה אל האושר

מחוייבות.

יום שישי 19 ינואר 2007,  19:00  (נו, זה לא היה באמת עגול!)

אוקי, בתור טיפוס אגדי, אלוהי ומסוקס למהדרין שהוריו גרושים,

מחייבות תמיד ריתקה אותי, ואני תמיד רציתי גם!

כמו כול בנות העולם התאוותניות והצמאות לכסף, תמיד פנטזתי על האחד, שיבוא, ייקח את ידי (תיאורטית), נצעד יחדווה לחופה, נחייה באושר ואושר כמה ימים,

נתגרש, אני אקח את הונו, ומשם חוזר חלילה אל כל עשירי העולם! (מלאי הכיס לצנועים שבניכם).

בגלל שיש לי בלוג בבלוגספריה הארצית שכוללת אלפי דפים חסרי משמעות ותוכן, החלטתי למצוא לי בנזוג באינטרנט, למה, כי שמעתי על כמה וכמה זוגות שעשו את זה באינטרנט! (לא מה שאתם חושבים)..

חסל ברבורים, ונתקתק עיניינים!

[אל החמודון שלי אני אחכה  מייד אחרי "השיר שלנו", פשוט תמרה עכשיו שרלילה, ואני רוצה גם!!]

יום שבת 20 ינואר 2007, 14:01 (טוב לכם? דקה מחורבנת..)

מצטערת,

סבתא שלי קונה לי שתי חולצות כרגע בטלפון, ואין מאושרת ממני. שמחה נוטפת ממני, וחיוך הומואי במיוחד מרוח לי מתנוך אחד לשנייה. אני נראית כמו תום אבני. או יותר גרוע- טל מוזרי... (תראו איזה צחוקים! במקום מוסרי, כתבתי מוזרי, יעני מוזר, דא? חע!)

אתמול קראתי את הראיון עם הראל סקעת, נו.. הסבא הזה בגיל 25? כן!

אז ככה, תיארו אותו שלפני כל הופעה הוא מנקה לעצמו את הבמה.

הראיון הזה עשה לו רק טוב, כי עכשיו רק במקום להזמין אותו לשיר באירועים, נוכל לבקש שיעשה לנו אחלה פנלים! (והוא גם חוקי, מה טוב!)

הראיון הזה היה ממש אחלה, לא להזכיר את העעובדה שהקדישו לציפור השיר הזה לפחות עמוד וחצי, כנראה כי רק דיבר שם כמה הוא לא שר רק על אהבה.

זה היה ראיון אמין, ארוך (נו, משעמם), ומגיע לי פרס על עוגמת הנפש, מכייוון שהמראיין אמר "להזדיין" , היה נדמה כי בראיון עצמו סקעת התפקע מצחוק, לא כי יש למילה הגייה מצחיקה, אלה בגלל שהוא עדיין בתול.

חתול שחור

חתול שחור עבר ביני לבין חברתי. הימים האחרונים היו מדכאים ביותר, מכייוון שלא היה לי כוח להיות עם אף אחד, ואפילו לא צעקתי על א' למה הוא לא שם דאודורנט.

לאף אחד לא היה אכפת ממני, וישבתי לי בפינת הכיתה קטנה ובודדה, מנוזלת, מכוערת, ועם צמות מפורקות. והכל בגלל החתול השחור. אווו, החתול השחור!

אני ראיתי במו עיניי הולך לו ! הוא עבר, ונענע את אגנו בתנוחות מיסיונריות למנהן, ואני אפילו לא ירקתי.

אז ככה ילדים חמודים, ילדי "כת השטן", הם לא אחרים מילדים שחתולים שחורים עושים עליהם פוזות. זהו.

עד כאן בברכת יום שבת-

אדונית האופל שמתגעגעת לחברתה.

  [תמונה ישנה מאוד מאוד, אבל היחידה...]