| 5/2004
אייגענע האר - לאנגע שייטלען
ב"ה
א' לסדר "שומרי משמרת הקודש", ארבעים למטמוני"ם שנת תשס"ד לפ"ק
לכל מאן דבעי למידע,
תסמר שערות ראש בדבר שמועות רחוקות מקרוב באו אודות פאה נכרית מארץ הודו שיש בהן חשש תקרובת ע"ז (ולראשונה נתברר למה נקראו בשם "נכרית" ודפחח"ח הי"ו עמו"ש), במושכל ראשון נראה לאסור כי לאו מלתא זוטרתא היא והרי זה מג' דברים שיהרג ואל יעבור, ולכן אסור להשתמש בהן ויש להסירן תיכף ומיד אפילו באמצע הרחוב תחת כיפת השמים, ומוטב שילכו בשערות ראשן (אייגענ"ע הא"ר) מלבוא ח"ו לידי ספק של עבודה זרה רח"ל.
שוב ראיתי בגמ' חולין (יג:) ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן גוים שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם, ובנידון דידן שגילוח השער הוה שותפות בין הנשים והכומרים כפי שנתברר מפי עדי נאמן עיין ברמב"ם (הל' מזבח פ"ד ז) גבי נטיעת ירקות תחת אשרה שמותר בשיתוף, וגם ידוע שכבר צווחו ככרוכיא ארזי התורה נגד ענין לבישת פאה נכרית בכלל ויצאו מגדרן קדמוני עולם לאסור באיסור חמור מנהג זה אשר לא שערום אבותינו, וכיון שפאה זו באיסור עומדת הרי אין איסור חל על איסור (חולין קא.), ובפרט אלו שלובשות פאות ארוכות (לאנג"ע שייטלע"ן) ה"ז בטל בששים, מכל אלה נ"ל להקל, וכבר הורה רבינו הלכה להיתר וגם אני הקטן אצטרף בזה לפס"ד, יקם שערה לדממה ויחשו גליהם.
ובענין "ביי האר" או "פאני טעיל" שבעוה"ר נפרץ מאוד לאחרונה בקרב נשות ישראל הצדקניות שבזכותן אנו נגאלין, הננו בזה להזהיר הגדולים על הקטנים להיזהר בזה מאוד, ואל יאמרו כיון דהותרה הרצועה לית דין ולית דיין וכו', וכן בענין ה"עירוב" אף דנקטינן להלכה כיון דמחובר לגופה כגופה דמיא יזהרו מאוד לא לצאת בשבת ח"ו לבוא לידי חשש חילול שבת ה"י, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כימי נהר.
מאתי הצעיר באלפי ישראל
בר פחתי בן אייבו
תלמיד רבינו
נ. ב. ועיין במהר"ם אלשקר (סימן לה) שפסק להלכה שנשים שנהגו לגלות שערן להתנאות בו כיון שהוא מנהג המקום לגלותן מותרות, ואפשר להביא ראי' משם יעיי"ש באריכות ודו"ק.
*****************************************************
נחפשה דרכנו ונחקורה
מענטשן זענען איבערראשט, פרויען זענען פארלוירען, מען פרעגט ווי קומט דאס אז צענדליגער יארען זאלען זיך אידישע טעכטער ארומדרייען פראנק און פריי ווען אויף זייערע קעפ שוועבט א ביטערער חשש פון עבודה זרה מיט א אינדיאנער גערוך נאכדערצו, עס לאזט זיך נישט גלייבען, מען וויל נישט אנערקענען דעם פאקט אז יא, טויזענטער פון אונז זענען נכשל געווארען מיט הארבע איסורים - אריין געררעכנט רבנים מורי הוראות און בנש"ק'לעך - עס ווילט זיך שרייען, עס וויל זיך רייסען די האר פון קאפ, וויאזוי קען דאס זיין?
מורי ורבותי, לעידיס ענד דזשענטעלמען, אין אזא מצב פארלאנגט זיך פון אונז תשובה צו טאן מיט'ן גאנצען הארץ, שובו אל השם, רחם, עננו, לאמיר מאכען א חשבון הנפש, לאמיר גוזר תענית זיין, לאמיר מאכען א יום תפלה, לאמיר אויסשרייען מי לד' אלי! לאמיר מתקן זיין אונזערע מעשים, דאס אז מיר האבען יונק געווען פון די טומאה זאגט דאך עפעס, עס מיינט אז מיר דערווייטערען זיך פון קדושה, און פארדעם ווערן מיר אנגעשטעקט מיט טומאה רח"ל.
פון די אנדערע זייט זעהן מיר ווי די טומאה זוכט זיך מדבק צו זיין אין קדושה, מיר זיצען אויך גלייכגילטיג מיט די הענט צוזאמגעלייגט ווען היימישע אידן גייען און פארשפרייטען קדושה פאר תאוות בצע אבי צו פארדינען אפאר דאללער, מיר דארפען וויסען אז אין דעם זענען נישט עוסק נאר ווער ס'איז מילא כריסו בש"ס ופוסקים אדער כריסה בין שיניה, עס איז נישט געמאכט פאר פראסטע מענטשן גויים מיט גויטעס, עמי הארצים און עמי הארצ'עטעס, באטשי'ס און נעני'ס, וואס ווייסען קוים א צורת אות.
אין זכות פון תשובה שלימה און החזרת עטרה ליושנה, וועלן מיר בקרוב זוכה זיין צו התרת הספיקות בביאת גואלנו במהרה בימינו ווען די קדושה וועט מנצח זיין און דעמאלס ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים אמן כי"ר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
