שלמה שפירא
"בין הספירות" - הצגה חדשה בבכורה
על פי ספרה של נתיבה בן יהודה - "1948: בין הספירות , 1981"
בעיבודה ובימויה של נעמי יואלי
מוסיקה - יוסי מר-חיים
עיצוב - הדס עפרת
וידיאו - ליאור לרמן , איילת לרמן , יונתן שוחט
תלבושות - שירלי גל-שגב
בשיתוף - קבוצת התיאטרון רות קנר
אתמול בלילה צפיתי בהצגה החדשה "בין הספירות" ששלשום ואתמול היו הצגות
בכורה והערב ה-29.11 תהיה הצגת בכורה חגיגית .
הצגה מצוינת , מיוחדת ומרתקת שנעמי יואלי , שחקנית בימתית "מן המעלה" הראשונה הציגה בכשרון ובחן רב . הצגה שחובה לראותה עם משחק מצוין , אותנטיות מדהימה (בעצם ,צפיתי בנתיבה בכבודה ובעצמה ! ומה גם ששירי הפלמ"ח שהוכנסו להצגה על
ידי שילובה של קבוצת התיאטרון -רות קנר- אף בהם לא היה הפאתוס בו הורגלנו אלא
אלמנטים של קריקטורה מסוימת , כיאה לספרה של נתיבה ) , שילוב מוזיקלי מעולה וה"תמורה מלאה" עם הנאה רבה . אני , ונדמה לי שגם האחרים שהיו בהצגה יצאו עם חיוך רחב בפנים ובלב .
לגבי , אני מאד מעריך את נתיבה בן יהודה שיודעת "לשחוט פרות קדושות" כשצריך
וגם יודעת לשנות שאבלונות קיימות , שהרי אנחנו בני אדם ואיננו קופאים על שמרינו .
נתיבה גם הכניסה אותי ל "חדרי החדרים" של הפלמ"ח .
לפניה הפלמ"ח היה בשבילי "עובדות יבשות" – האידאליסטי – שעבד קשה גם בלילות
ומכאן צץ הנופך ההוראתי- קומזיציוני(הורה , קומזיץ) כדי להנמיכו גם לבני האדם . גם -"הפלמ"ח הספרותי"- הוסיף עוד משהו לאותה תמונה .
אך נתיבה בראייתה המפוכחת על הפלמ"ח וגם בגלל היותה אשה ולא סתם אשה , אלא אשה מיוחדת במינה באה ותוך עשיית דיאלוג פנימי אישי וגם אישי-חיצוני נכנסת גם לנישה הגברית ומשתי זוייות ראיה בודקת את הפלמ"ח .
לפרוץ להלם הפנימי ולהתמודדיות האישיות מעבר ל"הצהרתיות" השבלונית על הפלמ"ח את זאת עשתה נתיבה . ואני לא בטוח שפלמחניק גבר היה ראשון לפתוח בהתפכחות הזאת .
אולי יכול היה לקרות לאט לאט בחקר רב מצד הסטוריון פלמחניק גברי .
ועכשו משהו אישי שאולי קשור לנושא :
ההצגה הזאת הזכירה לי נשכחות . בסוף שנות החמישים תחילת הששים עזרתי לילד
שהתקשה בלימודים . אביו של הילד שהיה פלמחניק נהרג במלחמת השחרור כשהבן היה בן כמה חדשים ולא הכיר את אביו . האם גם היא היתה פלמחיניקית ונמנתה לקבוצת האחזות לוחמת וכמובן עברה הכשרה בנשק , והיא סיפרה לי עד כמה אז התנאים היו קשים ,( להגיע לחתיכת גבינה זה היה ממש מותרות ) וזה היה מצב נורמלי שכל העם חי בצניעות ולא היה שום קטור , ולאחר זמן מה מנפילתו בקרב של בעלה נישאה לפלמחניק רווק שהכירה שהכיר את בעלה המנוח ואפילו נלחמו יחדיו . והנה התאוששה האשה ולבן יש אבא ונוספו למשפחה עוד שני ילדים והמשפחה כולה ממש משפחה לתפארת .
בדוגמא הפרטית הזו הרגשתי בפעם הראשונה , איך הילד הזה , צאצאו של פלמחניק ולא סתם פלמחניק , אלא פלמחניק שמסר נפשו למען עצמאות ישראל מתמודד בחייו כילד . יש כאן התמודדות קשה . וכאשר מישהו נמצא וממשיך ב"אותם אידיאלים" ואתה אפילו לא שמעת ממנו את כאבו האישי כי הוא לא מוכן לספר ולא מוכן להשתנות וגם לא מוכן לאבד אימון בבני אדם ,
מה אני הנער - הבחור מן הגולה שלא ידע הרבה את הפלמ"ח - ולא שמע על
התמודדות משפחה במצבים כאלה ובכל זאת הרגשתי שיש כאן התמודדות סמויה פנימית קשה גם של הילד וכולם נרתמו להטבת המצב ואני הצטרפתי לעזור כ"בן בית" .
היום , שחיינו משתנים כל כך מהר ונכנסים לדור-המשך השונה באופיו ביעדו בהתמסרותו ואפילו באופק מחצבתו, האם אותו ילד ואותה משפחה ונתיבה בעצמה יכולים להשאר אדישים ? שמעת מכמה פלמחניקים טענות גם על העבר וגם על ההווה ויש שטוענים שהמדינה מפקירה אותם עכש
ויתכן שהם צודקים וצריך לעשות הכל שלא ירגישו "שהם יושבים על הגדר " ...
האם זאת יכולה להיות גם הסיבה של נתיבה בן יהודה שפתאום צצה בתוכה אותה
"התפכחות קשה מאוחרת" ( ב- 1981 –איחור של שלושים שנה!) כדי לקום ולכתוב את העדות המדוייקת וטוב שכתבה , גם אם זה היה באיחור רב ?
- שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר
שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=10230323 - דפים דומים
הבלוג: שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר - Shlomo Shapira הקטע: 29/11/2008: ... שלמה שפירא "בין הספירות" - הצגה חדשה בבכורה על פי ספרה של נ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
