שלמה שפירא
יאני אבידוב
נשים יהודיות בעיירה הסורית "קמשליה"
שנות 1942-1943
אַנַא-אִנְתִי מֵן אַלְ-יַהוּד
"קמשליה"- זוהי עיירה סורית הגובלת עם עיראק ועם תורכיה, והיא אינה אלא נוה-מדבר לא נרחב ביותר . סביבה משתרעים שדות-ירק וכפרים ערביים, הצצים פה ושם בדרך אליה. לפניה ומעברה השני, כלפי גבול עיראק, שוב משתרע מדבר גדול ורחב-ידים ... כפרי הערבים שעברנו על-פניהם בדרכנו עשו עלינו רושם מדהים. בתיהם לא היו אלא ערימות-חמר קונוּסיות, וקונוסים אלה מגובבים זה אל זה, גוש לגוש, עד היותם תל אחד. המשפחות צפופות בתל כזה כבכוורת-דבורים רוחשות. ילדיהם שורצים על פתחי הכוכים, נפוחי-בטן, מלוכלכים, לבושי בלויים על בשרם הדל. לאחר שעיניך מתרגלות למראה העוני הזה הזרוע פה ושם לאורך עשרות-עשרות ק"מ שוממים – בהגיעך לקמשליה נראה לך כי אמנם לעיירה הגעת, לעיירה שיש בה אף אותות של חיי מותרות לעומת הכפרים שבדרך .
בתוך עיירה זו חיים כ-3000 יהודים . עניים הם מכל תושבי העיירה. נפחדים ביותר ומסוגרים בתוך קהילתם , ואם הגברים שבהם דלים הנם, הרי נשותיהם נמצאות בשפל כל מדרגה אנושית . מצבן גרוע פי כמה ממצב האשה הערבית . אם אצל הערבים , למשל , לפי מצות המסורת אין האשה מופיעה לפני גבר זר , הנה בקמשליה היהודית - חייבות האשה ובנותיה להיות ניצבות על רגליהן בשעת הסעודה , על מנת לשרת את הגברים , כשהן נועצות עיניהן הרעבות בפת המוגשת להם , ההולכת ונאכלת , וכל עוד סועדים הגברים , ויהיה גילו של הסועד אף של נער קטן , אסור עליהן ליסב ליד השולחן . אך משהללו עוזבים את השולחן באנחת תענוג ומצמוץ שפתים , זה האות הניתן לאמהותיהם , נשותיהם ובנותיהם , לקרב אל השולחן , ורק אז עטות הן אל השיירים וחוטפות ברעבון את אשר הואילו הגברים להותיר ."
israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode...
7 בינו 2009 – שלמה שפירא. יאני אבידוב. נשים יהודיות בעיירה הסורית "קמשליה". שנות 1942-1943. אַנַא- אִנְתִי מֵן אַלְ-יַהוּד. ""קמשליה"- זוהי עיירה סורית הגובלת עם עיראק ...
שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר
7 ינואר 2009 ... שלמה שפירא. יאני אבידוב. נשים יהודיות בעיירה הסורית "קמשליה". שנות 1942-1943. אַנַא-אִנְתִי מֵן אַלְ-יַהוּד ... israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694 - דפים דומים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
