Shlomo Shapira’s Blog

אמי היתה "מוכתר של זמן"

נולדתי במוצאי יום-כיפור, שעתיים אחרי הפסקת הצום. אמי הדגישה תמיד ש"הצוותא המשפחתית" סביב שולחן מלא מכל טוב עם שבירת הצום היא למען יום הולדתי .

והיתה מדגישה שיצאתי מהר לעולם והייתי רעב מאד ולא ייחסה את רעבי הכבד לאחר הולדתי לרעב שלה מהצום .

אמי צמה בכל ימי הכיפורים גם בהריונותיה .

ומאחר שמיהרתי לצאת לעולם ותמיד שמעתי " לאחר שמונה חדשים ושעתיים" , סקרן אותי תמיד איך ידעה לדייק אמי בזמנים . היא היתה "מוכתר הזמן" לכל בני המשפחה המורחבת ובבואנו ארצה היתה מלאת עבודה כי כל מי שרצה לדייק ברישום יום הולדתו בארץ שאל אותה מתי נולד , והיתה עושה חישובים כמו – נולדת אחרי חמישה ימים לפני ... והוא נולד כמה ימים לפניך ... והלידה התרחשה כשששש ...

ומה עושים לרך הנולד שמיהר לצאת לעולם וכאשר הלידות, התרחשו בבית? איך יחזיק מעמד במשקלו הדל?

מתגייסת כל המשפחה המחרחבת. מגייסים מהר אשה מיניקה מן המשפחה המורחבת שופעת חלב-אֵם המספיקה להיניק את ילדה שלה  ובשארית חלבה היניקה גם אותי עד שאמי שפעה בחלבה להיניקני. אני הייתי שותף לחלב אמו של עזרא(עזרא יהלומי). וכך הפכנו אחים וידידים לנצח.

אבל היתה בעייה נוספת. לא רק היה לי צורך לחלב-אם. הייתי זקוק לחום מעין המשך של רחם-חום כדי לשרוד . וכך השכיבו אותי על "אינקובטור של סבתא". לקחו שׂק-חטים ועליו מזרון וסדין וכיסו אותי היטב היטב עד שהוספתי גרם ועוד גרם והנה אני כבן שבעים שנה היום ...רק אחרי כחצי שנה מלידתי עשו את ברית המילה והיתה חגיגה גדולה עם שירים ו"איש מרקד עם קוף" הוסיף שמחה למסיבה ...אך דבר אחד לא שכחו כל המסובים שהיו בזמן מילתי - את מעשׂה הקונדס הראשון שלי - להתיז על פניו של המוהל ... (מותר גם עכשיו לבקש מאותו מוהל סליחה)! 

- שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר