שלמה שפירא
מעט פילוסופיה של דברי-הימים בכלל ודברי ימי חנוכה בפרט - מאת א.ל. לוינסקי
"חגים ומועדים", מתוך כתבי לוינסקי, ספר שני, תרצ"ו 1935
מה היתה לו לא "התערב החזיר" בדבר הזה? כי אז אפשר שלא יצא מתתיהו בן יוחנן כהן גדול למלחמה, ולא היו לנו גבורים לאומיים
...הנה, לדוגמא, הענין שאנכי עומד עליו כעת - ערך "בהמה": חפץ אנכי לחקור ולדעת את פעולות "הבהמות" על מהלך ההיסטוריא שלנו...
הזאבה שהניקה את "רמולס" ואת "רמוס"...והזאבה ההיא, הלא איננה היחידה בדברי הימים. עוד ישנו ביבר גדול ועדר של חיות ובהמות, אשר, במדה ידועה, השפיעו על מהלך ההתפתחות האנושית...ביחוד גדלה השפעתן בימי קדם. הן מלכי קדם התקנאו במלך שלמה על כי אריות את כסאו כתרו -
ויעמידו גם הם מסביב לכסאותם בשער
כל בהמות שדי וכל חיתו יער... (ש. מנדלקרן)
והבהמות והחיות האלה בודאי השפיעו מרוחם על החיים והמעשים בימיהם ופעלו על מהלך ההיסטוריה...
...ובכלל מוצא אנכי כי התפקיד של האתונות והחמורים גדול ביותר בדברי ימינו. באשר תפנה, בכל ענין נכבד, מיד תפגש בחמורים...ומה שקשה לי ביותר, כי גם "משיח" יש לו שייכות לחמור: "הנה הוא בא עני ורוכב על חמור".
בימי ילדותי הטובים ככלל לא יכלתי את השייכות הזאת. בדמיוני ראיתי את משיח והנה הוא רוכב על כב קל...לכל הפחות על "ארי",הסר כילד למשמעו. גדלתי ובאתי באנשים, הסתכלתי, והבנתי כי גם למשיח נקל לרכב על חמור מאשר על ארי...
...אבל ישנה עוד בהמה אחת מזוהמה ומגועלה אשר היא, לדאבוננו, השפיעה הרבה על מהלך דברי ימינו, הלא היא, הבהמה המפורסמת המפרסת פרסה וגרה אינה מעלה...פשוט "החזיר". ושערו בנפשכם, כי יש לנו גם "חזירי ההיסטוריה".
את החזיר היה לנו עסק שתי פעמים, ותוצאות הדבר היו שונות. בימי הורקנוס וריסטובלוס, כאשר נלחמו "האחים" על דבר הכהונה, הנה הם בעצמם, האחים המיוחסים, שתפו את החזיר במחלוקתם...אלא כך היא דרכי היהודים המריבים על דבר גבאות בבית-המקדש, אשר בעצמם ישתפו את החזיר בינתים...רק בכבדות רבה והון יקר ימצאו היהודים מאת צריהם צאן ובקר לקרבנות...הכל הרגישו, כי החזיר החל להתערב במחלוקת היהודים, ומכיון שהחל להתערב, מי יודע במה תסתיים המחלוקת ההיא...והחזיר ההיסטורי הזה פעל באופן מבהיל על התפתחות רוח עמנו. כי באותו יום גזרו לאמר: ארור מי שמגדל חזירים בביתו. וארור מי שלומד יוונית...
כי גזרו על גדול חזירים, בודאי מה טוב, כל מה שיתמעטו החזירים בישראל, רק טוב יהיה לנו...אבל כי גזרו על חכמת יונית - דא עקא. כך היא דרכו של עמנו מאז ומקדם, שבכדי להנצל מחזירים, בכדי להפטר מהם, הוא גוזר מיד על חכמת יונית...כאילו בידי החזיר לזהם את החכמה...
ואם החזיר שבימי "הורקנוס וריסטובלוס" הביא לנו גזרה על חכמת יון, הנה החזיר שבימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול בא אלינו יחד את חכמת יון.
כי אנטיוכוס מלך יון הרשע, לבד מה שהיה מלך עריץ וקשה וכובש ממלכות, היה עוד, כנראה, ליברלי מהסוג הידוע...
והמעט לו כי כבש ארצות וישימן למס, אלא כי חפץ גם לנטוע בהן קולטורה חדשה, להרבות השכלה יונית...אנטיוכס חפץ דוקא "ליון, את היהודים, "וליוַנם" בפעם אחת, בעת קצרה, "ליונם" בעל-כרחם...
וכמו כל השכלה מבוהלת, השכלה בעל-כורחה, לא עשתה פרי, "יונתם" של ישראל, כנראה, הגיעה רק עד ,החזיר": עד מאכלות אסורות, עד הפקרות ידועה...
אפס, כי אנטיוכס לא הסתפק בזה, ותהי המעט לו, כי החזיר היה לאורח על שולחן היהודים. ובשר החזיר נתייקר, ועגלות שלמות טעונות חשירים הובאו מיון לארץ-ישראל, וסוחרי החזירים ביון נתעשרו על חשבון היהודים, - המעט לו כל זאת, כי עוד חפץ להקדיש את החזיר, להעריצו, לעשותו לאיזה "סימבול" של קדושה, של רוחניות, להעלותו לדוכן...להקריבו על גב המזבח...ואת זאת לא יכלו עוד בני עמנו כלכל.
והנה בא אנטיוכס, כמסופר בספר "חשמונאים, בעזות-מצח אל הקדש פנימה ויקח...
ולמראה "החזיר על הבמה", למראה החזיר הנקדש, קצר כח הסבל. העם הסבלן יוצא מסבלנותו, את "החזיר" לא יכלו כלכל, פקעה סבלנותם.
וירא מתתיהו ויחם לבבו ותבער קנאתו...
והנני חושב תמיד - מה היתה לו לא "התערב החזיר" בדבר הזה? כי אז אפשר שלא יצא מתתיהו בן יוחנן כהן גדול
למלחמה, ולא היו לנו גבורים לאומיים, ולא היה לנו החג הלאומי הזה, חג של חגים, חג החנוכה...
israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode...
וכאן התערב החזיר-מעט פילוסופיה של דברי-הימים בכלל ודברי ימי חנוכה בפרט - מאת א.ל. ... רק בכבדות רבה והון יקר ימצאו היהודים מאת צריהם צאן ובקר לקרבנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
