בבלוג זה
בכל הבלוגים
להקדיש זמן פנוי לחתונה
אתמול - חתונה בין בני זוג בגיל ארבעים-חמישים.
הבוקר - גשמי ברכה ושיטפונות בנחלים.
ובנפש - נדידה.
מי לא רוצה להתחתן בגיל שמונים שתהיה לו אישה וחגיגה.
אנחנו כבר פנויים ויושבים בשקט תפאורה
מתגנדרים לצבעי תמונה
מחפשׂים "ארץ נהדרת" במקום ארץ לא נהדרת
מנסים ללא לאות לדכא מחשבות לוחצות
בגילינו הנשים חכמות יותר וסוחבות את הגברים לאן שהן רוצות
ואת החכמה:
מתעסקת בארומתרפיה במקום טראומטיה
מטיילת בשבילי הבשׂמים
רוקדת אפילו על כיסא הספרית
מתחמקת מן הגנטיקה ובוחרת באצבע אלוהים כל מה על ראשי אצבעותיה
ישנה טוב גם בצפיפות העצם שצפופה בה הדאגה ודלילה השׂמחה.
מהיום הקדישי בכל יום זמן ושעה לחתונה:
התגנדרות
קבלת-פנים
חופה
הרקדה
הרמה על כיסא ממנו תצפי עד כמה הבעלים נסחבים אחרי הנשים.
תזכרי שבזרקורים יש תקווה וגם פחד,
ידידתי האת בוכה או צוחקת? למי זה חשוב
העצב שאין לו סוף, התקווה שעוד יהיה לנו טוב.
6.02.2019