| 9/2006
המפלגה האבודה
המפלגה האבודה
26/10/2005 ארבעת המועמדים של מפלגת העבודה בפריימריס מזכירים יותר נציגי ועד עובדים במפעל ציבורי
לאחר עיכובים ובצל חקירת משטרה לבדיקת זיופים במפקד מפלגת העבודה, הוכרע במרכז על קיום הפריימריס ב 8.11.
ארבעה מועמדים למפלגה בנימין בן אליעזר, מתן וילנאי, שמעון פרס, עמיר פרץ וכולם כבר מזכירים לי בהיסטוריה הפוליטית שלהם נציגי ועד עובדים במפעל ציבורי, ולא מנהיגים בעלי שאר רוח, מבורכים באמונה ובמעש, עקביים בדרכם האידיאולוגית.
איך קרה המהפך שמפלגה, שקיבלה בעבר אמון רב מבוחריה, הופכת למפלגת שמחפשת אמון מעזובי בוחריה? מישהו אמר לי, כי "בעבר הייתי בוחר מושבע למפלגת העבודה, למרות שלא הייתי איש פוליטי ולא נזקקתי למפלגה פוליטית, והנה זה זמן מה שידיי רועדות כשאני צריך לשלשל את הפתק בקלפי למענה". ח"כ לפיד אמר בהקשר לכך, ש"הדבר הופך את השערורייה הציבורית של הזיופים במפלגה לפארסה המעידה יותר מכל על מפלגה שאיבדה את דרכה ואינה יכולה לבחור לעצמה מנהיג אין מה ואין מי שינהיג".
אבל מזכ"ל העבודה, איתן כבל, ממשיך להאמין כי "לא אות קלון בה, כי אם אות כבוד ומקור לגאווה". אשרי המאמין!
אין היום מנהיג ראוי משכמו ומעלה למפלגת העבודה, שיוציא את המפלגה מהבוץ התובעני-הטובעני ויצעידה שוב בדרך המלך, יחזיר לה את הבוחרים מן העבר שעזבו אותה, ויתחבר אל בוחרים חדשים צעירים. האם זו לא דמגוגיה כאשר פרס אומר "מה שצריך לחשוב זה לא איך להוציא את העבודה מהממשלה, אלא איך להוציא את העוני מן המדינה". עמיר פרץ, למשל, אומר: "הפריימריס יהיו עבורנו הזדמנות לחדד את המסרים, לדבר אל אוכלוסיות שנטשו אותנו, לדבר על מדינת ישראל, לדבר על השלום". אפשר לדבר, כמו באסיפות הוועד, אבל מה יוצא מזה? בכלל, יש חילוקי דעות בציבור הישראלי, כולל בתוך מפלגת העבודה, לגבי תפקודה ותפקידיה של ההסתדרות בחברה הישראלית, שקרנה ירד פלאים לא פחות ממפלגת העבודה.
מפלגת העבודה, שהיתה בעבר פירמידה חזקה ויציבה, העומדת ביושר על בסיסה, התהפכה ועומדת היום על חודה. ובכלל, מדוע לא משנים את הגדרתה של מפלגת העבודה מ"מפלגה ציונית סוציאל-דמוקרטית" למשהו מדויק יותר לאידיאולוגיה שלה היום?
כדאי שבמפלגת העבודה יזכרו את א.ד. גורדון, את ברל כצנלסון, את משה שרת, את דוד בן גוריון, כדי לעשות חושבים לפני שיוצאים אל הבוחרים, ואל העבודה האמיתית.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
