Shlomo Shapira’s Blog

מזרח תיכון ישן

לפני כשבועיים קיבלתי הזמנה לערב קהילתי שכלל, בין השאר, את הצגת הספר "סיפורי המזרח התיכון הישן" של הסופר, המספר והשופט בדימוס אליהו נאוי (דאוד אלנטור). מיד נזכרתי במונח הערטילאי, "מזרח תיכון חדש", בו שמעון פרס כל-כך אוהב להשתמש, גם כשכבר ידוע לכל בר דעת כי אין כל חדש תחת השמש. שמעון פרס הבטיח לנו ולשכנינו הערבים גן-עדן כללי, אך הם התרגלו לגמול לנו בגיהנום לאומי ופרטי.
טיבי באסם, חוקר ומזרחן ממוצא סורי, טוען כי הערבים תופסים את ההיסטוריה כמזימה מערבית נגדם. דוגמה יפה לעניין, ניתן למצוא ביחסם של הערבים למתיחות בעיראק. רובם חשים כי עושים לסדאם "עוול", ועל כן מאמצים את עיראק של סדאם לחיקם.
ככל שעובר הזמן, מתברר כי במזרח התיכון, כלכלה נכונה אמנם עוזרת להפגיש בין רעבים, אבל אין ביכולתה למחוק שונאים. אין ביכולתה ליצור מזרח תיכון חדש ועתיד שקט. אם כך, מה יעזרו הפגישות הכלכליות והוויכוחים האקדמים בין אנשי העסקים המערביים בדבר גורלו של המזרח התיכון? מה יעזרו הקרנות הבינלאומיים לשיתוף פעולה כלכלי ששמעון פרס חוזר ויוזם והוועידות הכלכליות בהשתתפות ארצות ערב וישראל? ומה יעזור הפיתוח הכלכלי האזורי והכספים מקרן לפיתוח המזרח התיכון מטעם הבנק העולמי?
היינו אויבים ונשארנו אויבים. ישראל או המערב אינם יכולים לעזור בשיפור כלכלת המזרח התיכון וגם לא בשיפור המצב הפוליטי והלאומי. בנקודה זו טמונה טעותו הגדולה של שמעון פרס. אפילו בהיבט הכלכלי, שמעון פרס אמנם בשל לעשות הסדרים ולהשיג הסכמים, אך הצד השני, הצד הערבי, לא.
חזיונו של פרס בדבר מזרח תיכון חדש קרס ואיתו גם תהליך השלום. אך לא רק התהליך עם הפלשתינים נכשל. "בישראל חוגגים ובמצרים כועסים", נאמר על הסכם השלום שנחתם בינינו ובין האויבת הגדולה שלנו מדרום. ובאמת, במהלך השנים, וגם לאחר שנחתמו הסכמים, ניתן לראות כי המדינות הערביות שחיפשו "עתיד חדש" הפכו זרות ואילו האופטימיות ומשק כנפי ההיסטוריה פינו מקומם לעוינות ולחשדנות.
במקביל, הוכח ומוכח כל הזמן שפרויקטים כלכליים משותפים אינם מונעים פיגועים או מצוקה כלכלית. כשבוחנים את המצב במזרח התיכון מגלים כי כלכלה יכולה היתה לעזור בשיפור המצב אך "כנפי החזון" הללו קשורים בלגיטימיות של עם ישראל בארצו. למעלה מאלף שנים היה העם היהודי בלתי נראה בעיני הערבים, למרות שדבק לאורך כל הדרך "בלאומיותו וציונותו". עד היום, התמונה לא השתנתה באמת, למרות שאנשים כמו שמעון פרס מאוד משוכנעים שהעתיד הוורוד בפתח.
רעיון "המזרח התיכון החדש" נאלם דום, למרות שהוגיו ממשיכים לחלום עליו, לשיר אותו, להלל אותו ולרקד עמו. ככל שעוברים הימים והמלחמה נמשכת, כך ברור שיש רצון טוב מהצד הישראלי, אך אין פרטנר בצד השני. כדי ליצור מזרח תיכון חדש אל לנו להסתמם בתקוות השווא, הנמצאות ואך ורק בראשו של פרס.