Shlomo Shapira’s Blogשלום רב, שמי שלמה שפירא.
אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... |
| 9/2006
תוקעים (שורשים) ולא תקועים
תוקעים (שורשים) ולא תקועים
צריך לחזור ולשנן לעצמנו שוב ושוב שכאן נחלתנו ואין בילתה. חייבים לגבש ולחזק שורותינו האזרחיות, בצד עוצמתנו הצבאית. נחישות וגיבוש, במישנה תוקף. להמשיך ולהיאחז כאן בכל מצב, ובמקביל להמשיך ולחפש דרכים להתקיים בשלום בצד שכנינו הערביים. יהודי-ישראלי אמר לי פעם, שהוא מרגיש שהוא תקוע פה. למרות החומוס, למרותידיעתו את השפה הערבית, למרות הכנאפה שהוא אוכל. הוא מרגיש שאנחנו כאן, והם כאן. וגם האשליה. אבל אנחנו צריכים לזכור שהיינו תקועים שם, ואילו פה עלינו לתקוע שורשים בכל הנחישות. זה לא יעזור אם נאמר לערבים שלהם יש לאן ללכת, ולנו אין. אלא שצריכים להיות חדורי הכרה שאנחנו כאן בכל תנאי ובכל מצב, וזוהי מבחינתנו הברירה האחת והיחידה הקיימת. אם אנחנו רק תקועים כאן ולא תוקעים שורשים, חבל על תהליך הגאולה ושיבת ציון. ההתנחלות חייבת להמשיך ולהתחזק, כדי להסיר כל ספק בדבר קיומנו כאן. יהיו שיגידו שמצבנו רע היום בגלל מצב הביטחון, אבל לא רק בגלל זה. משהו השתנה בתוכנו והשינוי הזה מבשר רעות. אני לא מדבר שרע לי ברמה של טומי לפיד, המבחין בין נגינתו של בראהמס לבין מנגינה טברנית (ויכוחו בטלוויזיה בלילה ה~22.1.02), אני מדבר ברמה של מישור קיומי, ולצערי, במישור הקיומי אנחנו חוזרים אחורה. צודק טומי לפיד שרומז, שבמישור הקיומי מוביל המערב, על אף האוצרות הטבעיים של המזרח. אבל צריך לזכור שלכאן החלטנו לשוב ופה להתנחל, וכאן ישנה השפעה מערבית כמו גם השפעה מזרחית. כאן מתקבצים כל היהודים מכל קצות עולם, ממערב וממזרח. כאן מתקיים המפגש המודרני היחיד מסוגו בין המזרח למערב. אם נצליח _ יצליחו גם המערב והמזרח לחבור יחדיו. כל אומות העולם נושאות עיניהן לכאן ושואלות, לאן המפגש הזה יוביל? אנחנו כאן קודם כל כדי להתקיים. וכל עוד שורשינו תקועים באדמה הזאת, ניתן לעשות חשבונות נפש אמיתיים כדי להקים פה חברה בריאה ומתוקנת, מבחינה חברתית כלכלית ותרבותית
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
