שלמה שפירא

הלאדינו נלחמת על מקומה/שלמה שפירא

 27.7.2006

לאחרונה התקיים פסטיבל "לאדינו". במשך שבוע ימים התקיימו מפגשים בין יוצאי העדה ואורחים, שרו שירים, סיפרו סיפורים והזכירו מאכלים עממיים. ההרגשה שהלאדינו נלחמת כיום על מקומה הובילה את היוזמה לקיים את הפסטיבל.

הלאדינו איגדה את יהודי ספרד והבדילה אותם מהגויים והטעינה את הקהילה במטען שורשי תרבותי וחברתי.

_______________________________________________________________________

הבעיה שנוצרה עם שפת הלאדינו שדובריה הזדקנו ולא השכילו להעביר את חשיבות השפה לדור הצעיר. היום הם מנסים לשוב ולשחזר את השפה ולחזק אותה בקרב הבאים אחריהם.

_______________________________________________________________________

נשאלת השאלה האם יכולה הלאדינו (כמו היידיש ובמידה מסוימת גם השפה היהודית הבגדאדית) להישרד בישראל? אני עומד ומשתאה מול הדינמיקה העצומה שעברה שפה זו ושפות מדוברות יהודיות אחרות בשנות המפגש הראשונות עם העברית בארץ, כאשר המוטו בשנות השלושים-שישים היה "יהודי דבר עברית". שפה זו והאחרות עברו הרחבה, מעין "עבריתיזציה" וזה היה שלב התפתחותי בלתי נמנע בלשון הזו והאחרות. הבעיה שנוצרה עם השפה, שדובריה הזדקנו ולא השכילו להעביר את חשיבות השפה לדור הצעיר. היום הם מנסים לשוב ולשחזר את השפה ולחזק אותה בקרב הבאים אחריהם. מכאן גם הצורך לקיים אודותיה מחקרים, לפרסם מאמרים ולקיים פסטיבלים.

צריך לזכור שהרבה מהשורשים התרבותיים-חברתיים עדיין מועברים בעל-פה מפי הזקנים ולא הכל תועד, מכאן החשיבות הגדולה, דווקא עכשיו, לשנס משאבים ולהספיק לרשום ולתעד את השפה הזו מאז ימי הגולה ועד הרחבתה בארץ.

הלאדינו היתה בשיא פריחתה מאז תקופת גירוש ספרד ועד אמצע המאה ה- 19. במשך כחמש מאות שנה יהודים בסלוניקי, בולגריה, יגוסלביה, תורכיה ואפילו במרוקו וברומניה דיברו בה. הרבה יצירות נכתבו בשפה, ספרי לימוד, שירה, מקורות, דרשות, תעודות, מילונים, ספרי רפואה, תרגומים ועוד. בדורות האחרונים התמעטה הספרות שנכתבה בשפה זו, אך התרבות העממית סביב הלאדינו המשיכה להתפתח בעל-פה.

נזכור את "הרומנסה היהודית-ספרדית", שמהווה עולם שלם בפני עצמה, שבה משולבים קטעי הווי ופולקלור מחיי היהודים, ואשר מהווה גלעד חי ולקהילות שנעלמו.