שלמה שפירא
ישנו רק "'איזם' אחד המתאים לד"ר פון-וייזל: "פון-וייזליזם".
שביתת רעב ומנהיגות!
"האיש בעל עט הזהב"!
סיפורו של ייקה רוויזיוניסט"!
"תשעים ושנים ימי מעצר וצום - יומן אסיר ציון" ל- ד"ר פון-וייזל, הוצאת טברסקי, תש"ז 1947
בספר הקדשה:
לאשתי
תוכן הענינים:
הדרך ללטרון...
"עצור עד להודעה חדשה"
לא על הלחם לבדו...
בחפשה מלטרון
עמוד 203
מוצאי שבת, 31 באבגוסט 1946
אכלתי את ארוחתי האחרונה, התפללתי תפילת מעריב, הבדלתי בבית-הכנסת - והתחלתי בצומי. נדרתי לעצמי שאצום ארבעה שבועות, 28 יום, בגימטריה -כח! יהי רצון שיספיק לי הכוח לעמוד בצום ולא למות בו.
לא נועצתי בחברי מחדש. מחר אשלח מכתב רק דרך להמציא בהקדם האפשרי את העתק המכתב לעתונות.
* רדיו לונדון מודיע, כי ערביי ארץ ישראל החליטו שלא ישתתפו בועידת-לונדון, משום שהאנגלים מסרבים להרשות למופתי לבוא לועידה. מקוה אני, כי סרוב זה של הערבים יניע גם את היהודים שיחרימו את הועידה - אבל כמה מן ה"מנהיגים" סבורים, שיהודים ילכו על אף הכל, וכי העדרם של הנציגים הערבים ישפר אפילו במידה מסוימת את סיכויינו.
על כל פנים, מרבית חברי הסוכנות מצפים להכרעה בימים הקרובים. נראה כי אני הפסדתי, בנדר שנדרתי, כל תקוה לשחרור עם האחרים. ומאושר אני על כך. איני רוצה לזכות בחופש - תמורת כניעתו של הישוב.
יום ראשון, 1 בספטמבר 1946
אחרי ארבעה ימים, בוטל המצור על רוחמה ועל דורות - שתי הנקודות סבלו מאד. חבל על העצים שנעקרו משרשם. הרי כל עץ ועץ טופל באהבה רבה כל כך...
המפקד קלואו נסע - מספרים, כי עומדים להעלותו בדרגה ולהעבירו לעכו, וודאי צריך לסדר את עניניו. בינתים, איני יכול לשלוח את מכתבי למזכיר הראשי. טרם דיברתי עם חברי על החלטתי לצום 28 יום. אמנם, רואים הם כי בישבי אתם לשולחן איני אוכל ואיני שותה כי אם תה בלי סוכר - אבל כבר צמתי כמה פעמים זמן קצר, ואין בכך משום חידוש.
את כל היום בליתי בעריכת המכתב למזכיר הראשי.
...
והרי הנוסח העברי של המכתב:
ד"ר וולפגנג פון-וייזל
"וילה וייזל", גדרה.
כתובת נוכחית: מחנה המעצר בלאטרון 1 בספטמבר 1946
המזכיר הראשי, ממשלת ארץ-ישראל.
אדוני,
יש לי הכבוד להודיעך, כי אמנע מקבל כל מזון במשך תקופה של 28 יום, החל משקיעת החמה במוצאי שבת 31 באבגוסט.
יש להבין צום זה כאות התמרמרותי העזה ולמחאתי הנמרצת על מאסרי ועל מאסר מאות יהודים, ללא צדק והצדקה. מחזיקים אותנו במעצר ללא חשד קל שבקלים לקשר כלשהו בינינו לכל פעולה בלתי חוקית בארץ-ישראל.
מכיר אני היטב כי צומי שלי, וכן צומו של כל אדם אחר, לא ישםיע על עמדתכם או החלטותיהם של האנשים השולטים כיום בארץ-ישראל והרואים, כנראה, את תפקידם במניעת שיבת ישראל לארצו בכל האמצעים. אולם בזמנים ובתנאים טרגיים אלה, ובשעה גורלית זו בתולדות עמי, אין ביכלתי לעשות מאומה לעזור לו ולעודדו בסרובו להכנע, ולכן קבלתי על עצמי לפחות קרבן-מרצון ואסרב לקבל כל מזון, פרט למים ולמשקאות בלתי-מזינים אחרים, במשך ארבעה שבועות.
מי יתן והאלוקים בחסדו יקבל צומי ברצון, כתפילה לעזרתו בשעה זו, שעת צרה ורעה לישראל, ויצילנו מיד אויבינו.
הנני אדוני,
בכל הכבוד,
ד"ר וולפגנג פון-וייזל
את המכתב הזה מסרתי לבקר ובקשתיו למסרו למפקד ולהוסיף בעל-פה, כי מובן שנכון אני לעבור ל"זינזאנה", אבל אתנגד בכל האמצעים שלרשותי, לכל נסיון להאכילני על כרחי.
...
עמוד 192
לאחר חצי-שעה צריך הייתי לחזור למחנה. הילדות נפנפו לי בידיהן עד שנעלמתי מעיניהן. השוטר הביאני חזרה לצריפי. חזרתי ופשטתי את בגדי החג. חזר החול ללאטרון.
ועכשיו יושב אני אל שולחני ומנסה לכתוב שיר. שיר על ביקורן של אשתי ושל בנותי. אבל אינו עולה בידי, ואיני יכול לכתוב כי אם את השורות הבאות:
היה היה לי זוג זמירים מיטיבי-שיר -
שׂמתים בכלוב, אשר תליתי על הקיר.
ימים רבים כה טפחתים ברב-יקר
אך אף אחד משני זמירי לא שר.
אז קמתי והפרד הפרדתי בינם.
ולמחרת בקרא שׂכויבקולו הרם -
הקיץ זמירי, הכה כנף, בשיר פתח,
על יקרתו שנעלמה מר התיפח...
גם לי גרם כך מזלי - שירי עלה
עליךְ, כי אבדתְ לי; יֵמַר יקרא*. (*תרגם ש. סקולסקי)
בחוברת של "יקינתון", גיליון מס' 234 אלול תשס"ט, אוגוסט 2009, הופיעה כתבה ובה ידיעה:
"איך נשכח וולפגנג פון-וייזל או: סיפורו של ייקה רוויזיוניסט" מאת ניבה פון-וייזל שהיא נכדתו של וולפגנג בנימין זאב פון-וייזל, מתגוררת בתל-אביב ופועלת במסגרת עמותה לחקר שימור מורשתו של פון וייזל.
לפני כמה שנים יצר איתי קשר הסופר טום רייס מניו יורק, ושואל על שיתוף הפעולה בין סבי, ד"ר וולפגנג פון-וייזל לבין לב נוסבאום הוא אסד ביי הוא קורבן סאייד - יהודי שהתאסלם, סופר ידוע וסלבריטי באירופה של תחילת המאה ה-20, שזכה לתהילת עולם בזכות הרומן "עלי ונינו". שיתוף הפעולה בין השנים הוליד את הספר,
Allah is great: The Decline and Rise of the Islamic World
שיצא לאור בווינה בשנת 1936. שמות שני הסופרים מתנוססים על הכריכה זה בצד זה. אבל כשהספר יצא לאור במהדורה מחודשת בברלין, שמו של סבי הושמט מהכריכה. המו"ל טען שקיבל חוות דעת, שקבעה כי תרומתו של פון-וייזל הייתה מזערית. חוות הדעת התעלמה כמובן משלושת הספרים ומאות כתבות הגדושות ניתוחים הרואים את הנולד בקשר למאבקי הכוח במזרח הקרוב, שפרסם פון-וייזל (באותו נושא) קודם לשיתוף הפעולה עם אסד ביי. (אגב, מבין שני הסופרים, רק לפון-וייזל יש יורשים.) אסד ביי שהיה לסופר פופולארי ושקרן, זכה שהביוגרפיה שלו "האוריינטליסט" תהיה רב-מכר. פון-וייזל, לא רק סופר שהשאיר אחריו מורשת עשירה בת אלפי מאמרים אלא מנהיג שכתב שורות בהיסטוריה של עם ישראל, נשכח.
פרקי הכתבה:
צלב הברזל בצבא האימפריה
בן-בית בארמונות ערב
הגנרל משקר, העיתונאי צודק.
מגילת אסתר בכדור פורח
שביתת רעב ומנהיגות
דון-קישוט, גאון, פשיסט ושרלטן (פון-וייזל, קצין תותחנים בצה"ל)
...בתחומים מגוונים: פוליטיקה, צבא, רפואה, דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מסעות...ואפילו אסטרולוגיה. "אחת הדמויות המעניינות והציוריות ביותר", "עלילות חייו יכולות למלא כרכים שלמים", "האיש בעל עט הזהב", "גאון", ו"נביא" אך גם "שרלטן", "דון קישוט", "הרפתקן" ו"פשיסט"...
ב-1979 סיכם השבועון "העולם הזה" את שלל שמות התואר: ,ישנו רק "'איזם' אחד המתאים לד"ר פון-וייזל: "פון-וייזליזם".
israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode...
שביתת רעב ומנהיגות! "האיש בעל עט הזהב"! סיפורו של ייקה רוויזיוניסט"! "תשעים ושנים ימי מעצר וצום - יומן אסיר ציון" ל- ד"ר פון-וייזל, הוצאת טברסקי, תש"ז 1947 ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
