לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Shlomo Shapira’s Blog

שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

9/2006

אנחנו כענב-בספרות-ידיעות אחרונות- 17.2.2006


שלמה שפירא

 

 

אנחנו כענב

 

(פורסם במוסף לשבת ספרות-ידיעות אחרונות- 17.2.2006  

 

 

אֲנַחְנוּ כָּעֵנָב מְטַפְּסִים בְּמַעֲלֶה הַשָּׁנִים

כָּל זְמוֹרָה כַּפְתּוֹר וָפֶרַח

כָּל סַנְסַן עֲרוּגַת אוֹרְצֵל בְּגֶשֶׁם מְלַטֵף.

טַעַם הַחַיִּים שֵׁכַר בְּהַבְשָׁלָה

שִׁכְרוֹן חוּשִׁים נִגָּר כְּיַיִן וּמִשְׁתָּבֵחַ.

נכתב על ידי , 27/9/2006 14:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יצחק שפירא: השחיתות והמינהל /השחיתות ואחוות הלוחמים/איך נלחמים בשחיתות


 שלמה שפירא

 

יצחק שפירא - הכתבה הופיעה בעיתון "הצופה"

 

 

השחיתות והמינהל /השחיתות ואחוות הלוחמים/איך נלחמים בשחיתות 

   יפות נפש מוגזמת

   עידוד לימודי טכנולוגיה

   שימוש נכון בתקציב

   יכולות הצבא

   חינוך תרבות וערכים

   תקשורת

   שלטון ומשטר

   ערביי ישראל ומנהיגיהם

   משרד החוץ

  

מלבד כשלונם של המנהיגים, כשלון המלחמה הוא קודם כל ראי של החברה הישרלית: חברה מסואבת, חומרנית, נהנתנית והרי מי העלה את אותם מנהיגים אם לא העם והתקשורת. יש להצביע על החוליים הקיימים במדינתינו על מנת שנפיק לקחים ונשתפר ונוכל להתמודד עם האיומים המאיימים על קיומינו. הנה מעט דברים שמפריעים לי ולדעתי יש לשנות.

 

השחיתות והמינהל

            השחיתות גורמת לכך שאנשים שאינם מתאימים ממונים. אנשים אלה פועלים בניגוד לאינטרסים             שהם לטובת המדינה. מאחר והמנהל אינו תקין לא רק שנעשים ליקויים אלא לא תיתכן גם   הפקת לקחים.

            דוגמא למעשה שחיתות שפגע בביטחון המדינה: תא"ל רמי דותן רכש עבור חיל האוויר ציוד לא             כשיר תמורת שוחד

 

השחיתות ואחוות הלוחמים 

            השחיתות גורמת לכך שאנשים אינם מוכנים להילחם אחד למען השני ולתת מעצמם למען   המדינה – "מדוע    שאני אלך ואגן בגופי על המושחתים האלה ?"... "מה מקשר ביני לבין חיל          הלוחם לצידי, מה לי ולו שאסכן את חיי למענו?"

 

איך נלחמים בשחיתות 

א.         ביטול זכות השתיקה

ב.         התייחסות של העיתונות למעשי השחיתות בעמודים הרשונים

ג.          מעשי שחיתות המגיעים לדרגת "כשר אך מסריח" שאינם מספיקים כדי הגשת כתב אישום  פלילי יהיו מספיקים לכדי הדחה מיכולת לכהן בתפקיד               

מלבד כשלונם של המנהיגים, כשלון המלחמה הוא קודם כל ראי של החברה הישרלית: חברה מסואבת, חומרנית, נהנתנית – הרי מי העלה את אותם מנהיגים ? אותם מנהיגים נבחרו על ידי העם והתקשורת. יש להצביע על החוליים הקיימים במדינתינו על מנת שנפיק לקחים ונשתפר ונוכל להתמודד עם האיומים המאיימים על קיומינו. הנה מעט דברים שמפריעים לי ולדעתי יש לשנות.

 

 

הגדלת השפעתו של מבקר המדינה 

א.         יש להגדיל את סמכויות מבקר המדינה

ב.         יש לחייב עיתונים לתת לו במה כתובה שבה כל יום יפורסמו מחדלים

ג.          צודק המבקר הנוכחי שאינו מחכה ליום פירסום אחד בשנה אלא מפרסם  בשעת הגילוי את  הביקורת.

ד.         יש לתת למבקר סמכויות ענישה פלילית ומשמעתית

 

יפות נפש מוגזמת

א.         עלינו לזכור שאנו במצב של מלחמה על קיומינו ויש להחזיר לאיזון את אי הפגיעה באזרחים             שהקצין והגיע למצב מגוחך.

ב.         אין להסכים עם מצב שבו נפגעים אזרחים וחיילים ישראלים בגלל רצון מוגזם להימנע מפגיעה             באזרחים אשר חיים בדו קיום עם מחבלים והתומכים בהם לעיתים.

ג.          אם אותם אזרחים לא מעוניינים להיפגע שיקיעו את המחבלים מתוכם

ד.         אין רצון מכוון לפגוע באותם אזרחים אך על המחבלים לדעת שאותם אזרחים לא ישמשו להם         מגן.

 

עידוד לימודי טכנולוגיה

            יש לעודד את נבחרי הנוער ללמוד מקצועות טכנולוגיים שתורמים למדינה – אין לנו צורך בכל        כך הרבה עורכי דין שרק גורמים לעיוות הדין. יש לנו צורך במהנדסים.

 

שימוש נכון בתקציב

א.         אין לקצץ בתקציבי רווחה מאחר וחינוך ורווחה פוגעים בביטחונינו. חוסר במהנדסים יפגע ביכולתינו לפתח כלי נשק מתוחכמים וחיילים שאינם משכלים דיים לא ינצלו טוב את אותם מערכות מתוחכמות.

ב.         יש להעלות דרסטית את תקציב הביטחון אך יש לשנות דרמטית את ניצולו. כולנו היינו בצבא             והיינו עדים לבזבוז הרב

ג.          יש לשנות את היחס בין משכורות לבין ציוד. לא יתכן שהמשכורות יהוו יותר מ-50 מתקציב             הביטחון ולציוד לא נשאר מספיק כסף

ד.         אין הצדקה שקצינים לא ישרתו עד גיל הפנסיה אם לא בתפקיד לוחם אז  לפחות בתפקידי מטה.             עלות הפנסיה שלהם היא עצומה והצבא מפסיד אנשים עם ידע צבאי

ד.         בין שאר הדרכים לקיצוץ בתקציב הינו הקטנת מספר חברי הכנסת ל-100. הרי גם ככה יש קונצנזוס שלא רק שאינם תורמים ומזיקים אלא עלותם גבוהה

יכולות הצבא

א.         על הצבא להפסיק להיות פסיבי ורק להגיב למעשי הצד השני ועליו לחזור ולהיות יוזמתי ויצירתי

ב.         במקום להתמודד עם האיומים הצבא בורח מאחריות ונחישות ויוזם הצעות מדיניות שאינן נכונות      ולא בעיתוי המתאים

ג.          יש להגדיל את יכולת כוחות היבשה אך לא על חשבון חיל האויר

ד.         יש להגדיל את כמות האימונים כולל המילואימניקים

ה.         יש לעשות ביקורות פתע של מפקדים. מפקד המודיע מראש על הגעתו אינו רואה את המצב האמיתי ביחידה המבוקרת מאחר ומתכוננים לבואו

ו.         הדיעה כי יכולת הצבא נפגעה ב"כיבוש" אינה נכונה אלא להיפך. היחידות רוב זמנם נמצאות             בבסיסיהם. גם שירות בשטחים הוא דרך של אימון ופיתוח יצירתיות ודרך לשפר את הקשרים          בין הכוחות

ז.         חוסר היכולת להתמודד עם הקטיושות ופגיעתם בישראל לא צריך להביא למסקנה הלא נכונה          של עדיפות ההשקעה במיגון. ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה ועל ישראל לחזור לגישה של   העברת המלחמה לשטח האויב. יש בזה יותר הגיון טקטי אך גם תקציבי. יכולת למגן מפני הקטיושות או יירוטם תדרוש תקציב גבוה ותיפגע ביכולת הלחימה ההתקפית יש לעשות זאת            רק בתנאי שהדבר לא פוגע ביכולות ההתקפיות של הצבא. על הצבא היה להיכנס קרקעית      לשטח האויב ולהרחיק את רדיוס הטילים

ח.        יש להמשיך בפיתוח מערכת נאוטילוס מאחר ויחסית עלותה לא גבוהה לעומת הנזק שנגרם             למשק. הרבה פיתוחים והמצאות נתגלו בעבר במקרה עקב פיתוח של משהו אחר. פיתוח יכולות             יירוט על ידי לייזר בעלת אפשרות גבוהה כי ייתכן ואפשר יהיה להסב אותה אחר כך גם לפיתוח             יכולות התקפיות

ט.         לא לירות סתם על שטחים ריקים...עדיף לא לירות  בכלל מאשר סתם . יש בזה רק בזבוז כסף             משווע והדבר אינו משיג הרתעה. מה מחבל יכול להסיק מסתם יריות? את התחושה שישראל לא             באמת רוצה להגיב או שחיילינו אינם כה מוכשרים

חינוך תרבות וערכים

א.         הטלויזיה צריכה להעלות את רמת תוכניותיה ולא להורידה על מנת להגיע למכנה המשותף הנמוך ביותר.

ב.         הנוער הנחשף לרמה נמוכה חסר את הכישורים לבחור מנהיג מוכשר, חסר יכולת למידה ולהיות             אזרח תורם והינו בעל רמת חיילות נמוכה. אי אפשר להיות סלחן ולומר שכל אחד יעשה מה             שהוא רוצה בזמנו החופשי כי אנו נלחמים על קיומינו ואנו זקוקים לנוער איכותי

ג.          על הטלויזיה לחנך לערכים של אחדות, חוסר חומרנות, תרומה למדינה. אין להשלים שיעל בר             זוהר הינה גיבורת תרבות

ד.         יש להוקיע אנשים שלא שירתו בצבא או ש"אם מצפונם הפצפיסטי מייסר אותם" אינם הולכים             ומתנדבים תקופה מקבילה בבתי חולים או נותנים תרומה אחרת למדינה. ההוקעה צריכה להיות             עממית כגון הוקעה חברתית ואי קבלה לעבודה וכן ממשלתית על ידי הטלת סנקציות או מניעת             הטבות

 

תקשורת

א.         על העיתונות להיות הוגנת ואוביקטיבית. עיתונאי שלא מרגיש שהוא יכול להיות כזה שיפסול             עצמו מלכהן בתפקיד ובטח לא בשידור ציבורי

ב.         אי הוגנות התקשורת וחוסר עומקה גרמו לציבור לתמוך במנהיגים ובמדיניות שלא נערכה מספיק     דיון ביכולתם ובצידקתם

ג.          על התקשורת לזכור שקודם כל טובת ישראל והציבור עומדים לנגד עינייה ולא טובתם של אויבינו. אי אפשר להיות אוביקטיבי ואף לתמוך בצד השני. דבר זה לא סותר את הפתיחות     ושמיעת כל הדיעות כולל אלה של אויבינו

ד.         על העיתונות להיות יותר פתוחה לדיעות שאינן מקובלות עליה. ישנה תחושה בראיונות      התקשורתיים כי המראיין לעיתים קרובות בה עם דיעה מוצקה משלו וכל השאלות והערות שלו מכוונות לשמוע את התשובות שהוא מראש רוצה. הדבר משול ליורה בחץ וקשת היורה את החץ          ואז מסמן עיגול סביב למטה

 

שלטון ומשטר

א.         ישנה דיעה היום התומכת במשטר נשיאותי. מה היה קורה עכשיו עם היינו בשיטה זו? המנהיג ש        אנו מוחים להדחתו היה חסין כמעט לגמרי והיינו צריכים רוב מיוחס להדיחו

ב.         אפשר לאמץ מקצת מהשיטה הנשיאותית. כך למשל השרים לא יהיו חברי כנסת ויבחרו      מקצועית. כמו כן ייעשה שימוע כמו שנעשה בסנט האמריקאי לגבי התאמתם לתפקיד

 

ערביי ישראל ומנהיגיהם

א.         ישראל מדינה דמוקרטית אך דמוקרטיה היא לא אנרכיה. נבחר ציבור ההולך למדינה זרה ומדבר             בגנות מדינתו אינו מוקע ציבורית ואינו נענש משמעתית במצב הנוכחי. לא רק שיש לשנות גישה      זו אלא יש אף לתת סנקציה פלילית.

ב.         על ערביי ישראל להחליט עם מי הם הולכים. אם הם אוטומטית בעד אויבינו גם שאויבינו יוזמים             התקפה עלינו איך אבטח בהם ומדוע שאשקיע בהם. הרי אם ילמדו אנגלית ינצלו את היכולת             המילולית לדבר בגנות ישראל ב- CNN. אם ילמדו מקצועות טכנולוגיים יפתחו כלי נשק נגדינו             (כגון המהנדס הפלשטיני יחיא עייש שלמד כימיה ורבים מאזרחי ישראל "נהנו מהשכלתו")

ג.          יש לזכור כי ערביי ישראל למעט מקרים בודדים אינם נוקטים עמדה פעילה בעזרה לאויב    ומסתפקים בהפגנות. אך העמדה האוטומטית בזכות אויבינו והצהרותיהם מביעים את תחושותיהם.         יש לשער כי הסתפקות בדיבורים בגנות ישראל ואי יוזמה פעילה היא תוצאה של קמצוץ            ההרתעה שעוד נשארה לישראל (אך גם קמצוץ זה מתחיל להיעלם כפי שנוכחנו במלחמה זו)

ד.         יש להיערך לאפשרות כי בזמן אמת של מלחמה כוללת במצב של תחושה שמדינת ישראל   עלולה להפסיד יתפסו אומץ וינקטו ביוזמה פעילה. כך למשל הם יוכלו לחסום את הצירים בעת     גיוס חירום ןלמנוע הגעת כוחות למקומות הכינוס

 

משרד החוץ

א.         על משרד החוץ לגייס אנשים נחושים בצידקתינו. מערכת ההסברה אינה יעילה ומתנצלת מדי

ב.         ייתכן ועל גורמי המודיעים של ישראל להשקיע ולרכוש השפעה בחשאי בכלי תקשורת בעולם          על מנת שיתמכו בנו. במלחמה זו נורו 130,000 פגזים !!!!  רוב מוחלט של כמות זו כ- 99.9             אחוז נורו על שטחים ריקים ולמה? כי ישראל מפחדת מדעת קהל העולמית !!!

            במקום לבזבז כמות כסף עצומה זו וכן על ידי גיוס כסף בדרכים אחרות ירכשו גורמי המודיעין             נתחים בכלי תקשורת בעלי השפעה בעולם ובמקום לסכן חיילים ישראלים ולבזבז תחמושת סתם             ישראל תוכל להיות יותר גמישה מבחינה צבאית ומדינית

ג.          יש להפסיק ולהתנצל לגורמי תקשורת עוינים כגון CNN ולנקוט בגישה לא סלחנית כלפיהם. כך             למשל כלי תקשורת שתוקף את ישראל ללא הוגנות יש להפסיק לשדרו בארץ ויש להחרימו. ולא             לתת לכתביו להיכנס ארצה.

ד.         מהלך זה יגרום תחילה ליחס יותר עוין נגדינו אך גם ככה כבר אין יותר מדי לאן להתדרדר. כמו       כן לא נוכל למנוע הברחה של חומר מצולם. אך יש בצעד זה לטווח ארוך כדי להקשות על      עיתונות זו וכן להפכה ללא רלונטית אם לא יתנו לכתביה למשל להיכנס לתדרוכים     ומסיבות עיתוניאים. יש לשחרר מידע וסקופים לרשתות אשר אוביקטיבית או תומכות בנו    כגון       פוקס ניוז ולחזק את יכולת השפעתם.

 

                        

נכתב על ידי , 27/9/2006 07:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




תוקעים (שורשים) ולא תקועים

 

 

 

 תוקעים (שורשים) ולא תקועים

 

 

 

 

 

צריך לחזור ולשנן לעצמנו שוב ושוב שכאן נחלתנו ואין בילתה. חייבים לגבש ולחזק שורותינו האזרחיות, בצד עוצמתנו הצבאית. נחישות וגיבוש, במישנה תוקף. להמשיך ולהיאחז כאן בכל מצב, ובמקביל להמשיך ולחפש דרכים להתקיים בשלום בצד שכנינו הערביים. יהודי-ישראלי אמר לי פעם, שהוא מרגיש שהוא תקוע פה. למרות החומוס, למרותידיעתו את השפה הערבית, למרות הכנאפה שהוא אוכל. הוא מרגיש שאנחנו כאן, והם כאן. וגם האשליה. אבל אנחנו צריכים לזכור שהיינו תקועים שם, ואילו פה עלינו לתקוע שורשים בכל הנחישות. זה לא יעזור אם נאמר לערבים שלהם יש לאן ללכת, ולנו אין. אלא שצריכים להיות חדורי הכרה שאנחנו כאן בכל תנאי ובכל מצב, וזוהי מבחינתנו הברירה האחת והיחידה הקיימת. אם אנחנו רק תקועים כאן ולא תוקעים שורשים, חבל על תהליך הגאולה ושיבת ציון. ההתנחלות חייבת להמשיך ולהתחזק, כדי להסיר כל ספק בדבר קיומנו כאן. יהיו שיגידו שמצבנו רע היום בגלל מצב הביטחון, אבל לא רק בגלל זה. משהו השתנה בתוכנו והשינוי הזה מבשר רעות. אני לא מדבר שרע לי ברמה של טומי לפיד, המבחין בין נגינתו של בראהמס לבין מנגינה טברנית (ויכוחו בטלוויזיה בלילה ה~22.1.02), אני מדבר ברמה של מישור קיומי, ולצערי, במישור הקיומי אנחנו חוזרים אחורה. צודק טומי לפיד שרומז, שבמישור הקיומי מוביל המערב, על אף האוצרות הטבעיים של המזרח. אבל צריך לזכור שלכאן החלטנו לשוב ופה להתנחל, וכאן ישנה השפעה מערבית כמו גם השפעה מזרחית. כאן מתקבצים כל היהודים מכל קצות עולם, ממערב וממזרח. כאן מתקיים המפגש המודרני היחיד מסוגו בין המזרח למערב. אם נצליח _ יצליחו גם המערב והמזרח לחבור יחדיו. כל אומות העולם נושאות עיניהן לכאן ושואלות, לאן המפגש הזה יוביל? אנחנו כאן קודם כל כדי להתקיים. וכל עוד שורשינו תקועים באדמה הזאת, ניתן לעשות חשבונות נפש אמיתיים כדי להקים פה חברה בריאה ומתוקנת, מבחינה חברתית כלכלית ותרבותית

 

נכתב על ידי , 19/9/2006 06:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שנה ירוקה וטובה

 

 

 

עם צאת חג הפסח וכניסת המימונה

לפני למעלה מעשרים שנה ראיינתי מספר זקנים וזקנות מיוצאי עיראק והן סיפרו לי שליום שאחרי שביעי של פסח היו קוראים בבדיחות הדעת "יום הבטלה". מפורים עד פסח הנשים והבנות עבדו קשה מאוד לנקות את הבית, למרק כל חפץ, להכין את המצעים הלבנים הרקומים "ברודרי" שכיסו כל ספה וכל כורסא וכמובן את המפות הלבנות המיוחדות לפסח שהונחו על השולחנות, ממש הפיכת הבית ללבן צחור ונקי מכל רבב. מיד אחרי פורים ישבו הנשים בבית וגלגלו את כל גרעיני החיטה מהשקים הגדולים על המגשים כדי לנפות כל אבן וכל פסול שיימצא בתוכם, ואז תבוא המטחנה ובתוך הבית ייטחנו הגרעינים לקמח. לבסוף הובאו שני תנורים גדולים של חרס אל החצר הפנימית של הבית ונאפו המצות. כך אפו כל בית אב ואב אצל יהודי עיראק, מצה ביתית כשרה לפסח למהדרין וכמובן גם מספר מצות עבות יותר מצה שמורה. מי שעבד קשה לקראת הפסח היו הנשים והבנות (וגם הבנים הקטנים). אני לא זוכר את הגברים שהיו שותפים למעמסה הקשה הזו. האימהות דאגו גם שילדיהן הקטנים יצטרפו למבוגרים, כדי לשנן את קריאת ההגדה, כדי שבערב פסח כל ילד ייקרא את פסוקו נכון בטעם ובחן. אני זוכר את אמא ואחיותי כורעות מרוב עבודה, אבל עם רון בלב וחיוך על השפתיים ותקווה גדולה "לצאת מעיראק אל ירושלים", וידענו כולנו שאם לא השנה, אז זה יהיה בשנה הבאה. בחול המועד היו ביקורים הדדיים בין קרובים, כך שהאישה והבנות המשיכו להיות עמוסות עבודה לעייפה. רק במוצאי שביעי של פסח קמות הנשים והבנות ויוצאות עם כל בני המשפחה מהבית, והפעם הגברים הם שדואגים לכיבוד ולדגים שייצלו על האש "דג מסגופ". בעצם היום הזה הוא בעיני "יום שחרור האישה מעבדות לחירות". סוף סוף מגיע לאישה שתתעצל ותתבטל והגבר הוא שיפנק ויכבד. זקנה אחת סיפרה שכמעט בכל שנה היתה חולפת ליד הפרחים וכמעט ולא שמה אליהם לב, אבל ביום הזה היו עיניה רואות פרחים. הפרח הנפוץ ליד מקווה המים היה ההרדוף. אותה קשישה הזכירה לי שנשים היו מטיילות עם זרי פרחי הרדוף ביד לאורך הנהר, כי ההרדוף היה לאישה מעין סמל, סמל לפריחה הגדולה של האישה ושל האביב. "כשאביב מגיע פסח בא". מיד עם צאתו של חג הפסח מגיעה המימונה של יוצאי צפון אפריקה. דלתות הבתים פתוחות בערב זה לכל דיכפין וכיבוד מונח על השולחנות, שקדים ותמרים וכל טוב. אצל יוצאי עיראק יש במנהג היציאה אל הטבע הדגשה על הצורך להימצא בקירבת מים. היו משפחות שהלכו ושקשקו מטבעותיהם בתוך מי הנהר, ואם לא הלכו אלא נשארו בבית, אפשר לשקשק מטבעות גם בכוסות היין, שמולאו במים, כדי שתהיה שנה כלכלית טובה ומוצלחת! מנהג נוסף הוא לטפוח בענפים ירוקים על הכתפיים ולקרוא "סנתק כודרה", כלומר "שנה ירוקה". נאחל לעצמנו: שנה ירוקה וטובה!

 

 

 

 

 

שלמה שפירא

 

 

- שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר

שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... ... אותה קשישה הזכירה לי שנשים היו מטיילות עם זרי פרחי הרדוף ביד לאורך הנהר, ... israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=4883831 - דפים דומים עוד תוצאות מתוך israblog.co.il »

 

 

נכתב על ידי , 19/9/2006 06:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




''רוח קדים'' חולפת

 

 

 

       רוח קדים- חולפת

 

 

 

 

 

 


תוכנית הטלוויזיה, "רוח קדים", התחילה לשגע את העיתונאים ואת הגולשים באתרי האינטרנט. אמנם תוכנית כזו אינה יכולה לשנות מצב קיים, אך גם עצם קיומה והעובדה שהיסטורית הציבור המזרחי הפכה מתועדת, מהווה שלב ראשון בדרך לתמונת מציאות חדשה. טוב לתעד, צריך לתעד, וההיסטוריה עוד תשפוט את החומר המתועד ואת מידת אמיתותו.

כשמדברים על הימים ההם ועל הדרך בה התייחסה החברה האשכנזית הישראלית ליוצאי מרוקו, ברצוני להעלות כמה זיכרונות אישיים. פרק קטן מסיפור חיי האישי, משהו מהזיכרון הפרטי שלי: בשנת 1954, באתי בגפי לתיכון עיוני כדי להירשם בו ללימודים תיכוניים. מנהל בית-הספר העממי בו למדתי המליץ עלי ואף דירבן אותי להגיע להרשמה המוקדמת כדי שלא להפסיד את מקומי. הגעתי למר מנשה דובשני, ראש מחלקת החינוך דאז במועצת המושבה הרצליה, שדאג אז להרשמה בבתי-הספר, וראיתי שאני הרביעי ברשימות. נרשמתי. כעבור חודש, קיבלתי מכתב המודיע כי לא אוכל ללמוד בבית-הספר הזה ואם ארצה, אוכל להירשם לתיכון מקצועי. הטענה הרשמית היתה שפספסתי את מועד ההרשמה.

לא הסכמתי לקבל את גזר הדין. עמדתי ושבתתי מול חדרו של דובשני במשך כמה ימים, ובסופו של דבר הודיעו לי כי בעייתי נפתרה וכי הוחלט לפתוח כיתה עיונית בת 36 תלמידים במקום 18, דבר שיאפשר לי ללמוד בכיתה העיונית. כך זכיתי להיכנס לתיכון העיוני בעצמי ולהכניס, יחד איתי, גם עולים מעיראק, רומניה טורקיה ותימן.

אם תשאלו אותי היום מה דעתי על האשכנזים ומה מידת הכעס שלי עליהם, אומר לכם כי "האשכנזי" מעולם לא הכתיב לי את גורלי. רק המציאות היא שמכתיבה, והיא שתכתיב את מסלול חיי. את המציאות הזו אני כן יכול לשנות והיא תלויה רק בי.

אני בטוח שרבים מבני העדה המרוקאית הרגישו ומרגישים כך גם כן. "המרוקאים" בהם אני נתקלתי, הם מרוקאים "ככל העמים". אין להם זהות שבורה, אלא דבקות גדולה במטרה. הם אינם הולכים כועסים ועצובים אלא בונים עצמם ומצמיחים מתוכם נציגים בולטים בכל תחומי החיים במדינת ישראל.

אם כך, מדוע "רוח הקדים" הזאת קמה ונושבת עלינו בעוצמה גדולה דווקא עכשיו? מהיכן הגיעה הקריאה הנוכחית לקום ולדבר על ההיסטוריה המרוקאית? אפשר לראות זאת כהצגה אמנותית-חברתית-מחאתית גדולה או להסתכל על המחאה העכשווית כמעין רצון להבטחת עתיד טוב יותר. ייתכן גם שיש שימוש בסדרה כזו כדי לעשות מניפולציות. משהו בסגנון "תנופק יותר, תשיג יותר". ואולי מדובר בכלל בהכנה לעוד פיוסים שיגיעו לעדה הזאת, כדי שתשתפר הרגשתם כאן בארץ הזו. ייתכן כך וייתכן אחרת. כל אחד יכול להוסיף מהרהורי ליבו. לדעתי, הרוח ששטפה היא פשוט "רוח קדים" חולפת.

 

 

נכתב על ידי , 19/9/2006 06:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פנים רבות לדמוקרטיה

 

 

מדוע הערבים אינם מתייחסים לדמוקרטיה באופן כללי ופורטים אותה מלכתחילה לקטיגוריות רבות כמו: הדמוקרטיה הפוליטית, הדמוקרטיה החברתית, המשקית, הערבית, האנושית, ההתנהגותית זו שבתוך הדת וכו'?
קשה לערבים לקבל את הדגם הדמוקרטי הקלאסי של המערב ובכדי לסבר את אוזן המערב נוצר מעין "דגם דמוקרטי מפורט" שמתאים לישות הערבית.
צריך לזכור שלערבים אין בעיה עם הדמוקרטיה, הבעיה היא שלנו. אנחנו מצפים מהפלשתינים שתיפח בהם הרוח הדמוקרטית הקלאסית, בעוד, שלפעמים, גם אצלנו קשה לעכל אותה, ולעיתים, גם אנחנו מאמצים, לכאורה, משהו מן המודל של "הדגם הדמוקרטי המפורט".
לפי שולמית אלוני, אהוד ברק (המערבי) שינה את המשחק הדמוקרטי לגבי הערבים עד כדי כך שתחבולותיו הם גורם לאנטישמיות. משה ארנס, למשל, מדבר בזמן ויכוח על שיטת הממשל לביטול הבחירה האישית של ראש ממשלה, על "הדמוקרטיה הפרלמנטרית".
יעל פז-מלמד ממעריב מצביעה על "הדמוקרטיה ההתנחלותית" בנשימה אחת עם "הדמוקרטיה הפיננסית החרדית", וטוענת שככה לא מתנהלת דמוקרטיה. יהודה אריאל מ"הצופה" מדבר על "דמוקרטיה שליטית" ומציין שהיא כשלה, ולמרות שאינו דורש הוא חותר למשטר מלוכני. אולי משטר כזה יהיה רק לטובתנו, כי משטר מלוכני אינו "דמוקרטי".
צריך להזכיר שדמוקרטיה היא דבר מסובך. יש והיא חונקת דווקא את אותם צעדים דמוקרטיים שלא מקובלים על הרוב, ובאקט דמוקרטי הדיאלוג והעימות, הפעולה והפעילות יוצרים מצב שאינו סטטי. כמו בסרט פעולה שאין טובים בלי הרעים, ואין צודקים בלי הטועים, תמיד ישנה הדינמיקה המאפשרת שנויים ופתיחת "דלתות", כך שאקט דמוקרטי הוא אקט פתוח ולא תורה מסיני, ומכאן חרדתו של החרד ואיש ההלכה, שהוא מטבעו סטטי יותר מהאחרים בתוכנו.
יוסי שריד, למשל, מדבר על "דמוקרטיה אנטי-אופוזיציונית", ולפיד, על "דמוקרטיה יהודית אנטי חרדית", חסידי ש"ס על "דמוקרטיה אמונתית" ומלעיזי ש"ס על "דמוקרטיה פרובוקטיבית" ועל "דמוקרטיה פרימיטיבית". ויש עוד דוגמאות רבות, לכאן ולשם.
הרבה מאיתנו מדברים על "הדמוקרטיה הזולה" המפוזרת ללא אבחנה מבלי לדרוש ממקבליה שום תמורה.
בסך הכול, רובנו מצהירים שהדמוקרטיה חשובה לנו, והיא אינה הפקרות, אך צריך גם לדעת שהיא כמו אותה אהבה "התלויה בדבר". אך בל נשכח שאנחנו מטבענו דמוקרטיים. העם היהודי בארץ ישראל הולך ושב אל מקורותיו. הוא חוזר יותר ויותר אל התורה על האוניברסליות שבה. אומרים שהתורה דמוקרטית, שאפילו ילד והדיוט יכולים להתרועע בה, והיא מאפשרת לכל אחד ואחד מאיתנו ללכת שבי אחריה, לעיין ולחקור בה, שהכל בה. גם כי תרבינה הדעות המתפרשות ממנה, ליבתו של עם ישראל היא הדמוקרטיה.

 

נכתב על ידי , 19/9/2006 06:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עבודה זרה

 

 

 

עבודה זרה

 

 

 

ישנם עובדים זרים שעושים לנו טוב על הנשמה. במקרים מסויימים, כאשר העובד הזר שוהה בארץ באופן חוקי, מועסק תחת פיקוח, מקבל שכר הוגן (שכר בסיסי, מענק שבועי, ביטוח רפואי, חופשה שנתית, דיור נוח וצרכי מזון בסיסיים) וגם יחס של כבוד, ניתן לקבל ממנו טיפול יעיל, מסור וסובלני ולטעון שעבודתו כאן בארץ מבורכת.
אך כתופעה, מדובר בנושא מורכב המחייב בחינה מדוקדקת ומעמיקה. בשנים האחרונות מגיעות לארץ מסות גדולות של עובדים זרים, חוקיים ובלתי חוקיים. כמעט על כל צעד ושעל בחוצות ערינו ניתן לראות עובדים ועובדות כאלה שהחלו לבנות כאן את ביתם החדש. אני מתחלחל מפני השיטפון הזה ומפני ההצפה הנוראה שבאה מצדם על עמינו.
צריך לשאול, למרות שהעובדים הזרים מבטיחים לנו איכות חיים רוגעת, האם לא עומדים כולנו לשלם את המחיר? האם לא מספיקה לנו המלחמה על קיומנו ומלחמת ההכחדה של שכנינו שאנו מוסיפים היום חטא על כאב וצער וגורמים להתבססות העובדים הזרים בערינו וברחובותינו?
מדינת היהודים הפכה והופכת להיות מדינת הגירה לכל דיכפין. למרות הצהרותיהם של קברניטי המדינה ולמרות תוכניות המגירה וימי העיון שנכתבים ומתקיימים פה כל הזמן, ולמרות המסקנות מרחיקות הלכת שעולות השכם והערב בנושא, לא נעשה פה כמעט שום דבר. מימוש התוכניות חלקי בלבד, העובדים הזרים ממשיכים להגיע ולהביא לכאן גם את חבריהם, מעגל המובטלים הישראלי הולך וגדל ובתקופה האחרונה ניתן לראות כי העבודה הזרה אף הופכת מגורם תעסוקתי-אנושי לגורם פלילי נהנתני-הונאתי. סיפורים על הברחות סמים, נישואים פיקטיביים ונישואים לא הלכתיים, פשעים קטנים וגם פשעים גדולים, חריגות, הונאות, זיופים וגניבות נובעים מחוסר השליטה הזה ועלולים לגרום להתפרקות מדינת ישראל מתוכנה ומערכיה.
במקביל, אסור לשכוח כי מדינת ישראל מאבדת עקב המצב הזה משמה הטוב ואף מאבדת כסף. במקום עבודה עברית וכסף הנכנס לקופת המדינה ולרווחת תושביה, הגענו למצב בו כסף רב זורם החוצה מישראל והארץ הופכת לארץ זרה ונכריה.
קראתי, למשל, על המטפל הפיליפיני שחשב שהסבון הוא חומוס. הוא האכיל את הקשיש בו טיפל בחומוס" הזה ובכך גרם למותו. חומוס ופיליפיני, כנראה, לא מסתדרים יחד והסכנה מתחת לפני השטח כנראה גדולה אף יותר.
דוגמה נוספת: קראתי על בקשתה קורעת הלב של בחורה ישראלית: "אל תעצרו את האהבה שלנו", היא התחננה וסיפרה על אהבתה לעובד זר ועל כך שיש להם אפילו בן משותף. אשה יהודיה ועובד זר מתחת שמי ישראל.
קראתי על משטרת ההגירה לאיתור עובדים זרים. האם נצטרך להקים לצמיתות משטרת גבולות שתשמש כגבול משמר מפני העבודה הזרה?
במו ידינו הפכנו מצב פשוט והגיוני למצב מסובך ובעייתי שכולנו שקועים בו היום עד צוואר. מגורמי הממשל אין ישועה ואין הרבה תקווה. הגורמים הפרטיים והאינטרסנטים, השולטים היום במשק, רוצים להמשיך את החגיגה הפרטית שלהם ואין מי שיעצור אותם.
חייבים לתת את מלוא תשומת הלב לבעיה הקשה הזו עוד היום, וחשוב להתחיל כבר היום באכיפת הנושא ובדיונים לשינוי המצב הקיים. בנושא המהגרים–העובדים הזרים חשוב להפעיל ומיד את ערכי הציונות: חוק ומשפט, עבודה ישראלית, יישום החלטות, אכיפתם ומעל הכל: שמירת מדינת ישראל כמדינה יהודית מעתה ולעולם.

 

 

נכתב על ידי , 19/9/2006 06:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בן: 86

תמונה




קוראים אותי
59,448
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShlomo Shapira אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shlomo Shapira ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)