| 6/2019
שלמה שפירא: עץ הלימון / שיר
שלמה שפירא
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
עץ הלימון
עץ הלימון החזק העָנֵף שמדבר בקולמוס עבה,
הנושר עלים הוא או ירוק-עַד?
והלימון כמו האדם, מחליף עלים זקנים בצעירים
ובכל שנה:
ביום הארוך ביותר, הקור החזק ביותר
וביום הקצר ביותר, החום החזק ביותר
כך מרגיש זקן
בהפוך על הפוך אולי כך ישׂרוד.
23.06.2019
| |
שלמה שפירא: "שׂדה-דוב" כמשל / הבעת דעה
שלמה שפירא
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
"שׂדה-דוב" כמשל
"שׂדה-דוב" כמשל. אם אמת-למה משל? ואם משל-למה אמת? אלא בֶּאֱמֶת משל היה. (מ-סנהדרין).
הכל כלול בשׂדה-דוב:
שׂדה, דוב, עיר, ים, אזרחים, תושבים, נוסעים, עירייה, עסקנים, עשירים, מכופפי-ידיים, בועטי-שיניים, כסף-כסף-כסף, כסף-ומיד.
לא שדה, לא דוב, לא טיסה, לא בית לבנות ולהיבנות בו, לא עבר ולא הווה...
נדל"ן! כסף ומיד! היום - זה הסיפור הישׂראלי במיטבו.
אין כבר אותו מקל-שלטון מגן עדן. יש כאן המקל שמפחיד אפילו את פיות הצדק.
אנחנו האזרחים - תכשכשו בזנב, תקשקשו בנביחה, תאכלו חרצנים. אתם תאכלו את התמרים.
אורי גלר מכופף כל כפית והעשיר-האינטרסנטי שמשלם בהלוואתו מן הבנק גיחוך של ריבית, מכופף כל אזרח במדינתו שלו.
אך זכרו! היטב היטב! - אנחנו האזרחים לא כלבים מכשכשי זנב ומקשקשי נביחת-רחמים אליכם,
אל תוסיפו חטא על פשע ותהרסו גם בית-כנסת ליד הים כדי שתבנו במקומו בית-מלון-מגדל-בבל.
29.06.2019
| |
שלמה שפירא: "שבוע הספר" או "שבוע הבלבול" או "שבוע החרדלאות" / חוות-דעת
שלמה שפירא
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
"שבוע הספר" או "שבוע הבלבול" או "שבוע החרדלאות"
" חפשׂו אותנו ב- "יריד הספרים" 7 ספרים ב- 100 ש"ח ".
הדעה - גרוש, הדעת - גרושיים
יש אומרים: " גם היום מצבנו הספרותי-תרבותי מעולם לא היה יותר טוב".
שׂר הספר-התרבות-ההנחתה-ההטבעה מְאַשֵּׁר שאין החמצות וחותם על כך:
חרדיות משתלטת על יהדות
יהדות משתלטת על ישׂראליות
חרדלאות - מקצוע חדש שדן בחמוציות הפוליטיקה ואישורה שתהיה תרבות נגישה בגרוש לכל דורש:
יהיה כיסוי-ראש מודרני לכל אישה באשר היא
תהיה כיפה מוגדלת או מוקטנת או מודבקת או מונשמת לצידוק הטמעת חזון מופלא לאחרית הימים.
15.06.2019
| |
שלמה שפירא: חבר / שיר
שלמה שפירא
חבר
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
חבר - חייב להיות קרוב לך יותר מעצמך
חבר מסוגל להבין אותך, לנשום אותך, לרומם אותך לידידות מעלה מעלה.
הידידות - הגות-לב בהגדה לאגדה בחיינו
לפיה ניתן להרים בת-קול נושבת לחיים באהבה.
כך מתרומם אדם לשירת-נפש על כפיים
שורו שירו הביטו וראו פסגותיה באופק
טפסו לנבכי הנפש כי הנפש צופית אהבה לדבש האדם.
12.06.2019
| |
שלמה שפירא: אם הייתה אהבה / שיר
שלמה שפירא
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
אם הייתה אהבה
אם הייתה אהבה
מה יהיה אם כבר לא תלטפי אותי ואני לא אלטף אותך
מה יהיה אם כבר לא תשמרי אותי ואני לא אשמור אותך
מה יהיה אם כבר לא תתקרבי אלי ואני לא אתקרב אלייך
מה יהיה אם כבר לא תביני אותי ואני לא אבין אותך
מה יהיה אם כבר לא תצילי אותי ואני לא אציל אותך
אוהבים לשעבר, מביטים זה בזה ותוהים
אם לכל אורך השנים לא הייתה זו אלא אשליה.
12.06.2019
| |
שלמה שפירא: עָצְבָּה / שיר
שלמה שפירא
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
עָצְבָּה
כשהייתי צעיר, היא הייתה המעצבת של חיי.
עכשיו, עצוב שירי שאין לו לאן לפנות:
שׂמחתי בעיצובה, נתעצבתי עם הסתלקותה.
היום, מדבר אני אל העצים, יושב שבת מאחרֵי לחם העצבים
איש אינו מודע ללהט אנחותיי.
11.06.2019
| |
שלמה שפירא: האם זה נכון שאומרים: "הרוצה בדבר, יוותר על דבר"?
שלמה שפירא
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
האם זה נכון שאומרים: "הרוצה בדבר, יוותר על דבר"?
אם אתה שומע מוזיקה מזרחית, אתה עלול לוותר על מוזיקה מערבית - כך הסבירו לי במעברה.
קולטי העלייה לא הבינו איך אני כנער שעלה מעיראק לישראל מסוגל לשמוע מוזיקה מזרחית.
ואני אהבתי מוזיקה מזרחית לחצי שעה ביום ומוזיקה מערבית בהרבה שעות ביום.
נסעתי הבוקר עם בני במכוניתו, כי הוזמנתי לארוחה חלבית אצל חמותו והדגש הוא שהיא גם מכינה את ה- "כאהי" הבגדאדי הנהוג לאכול בחג השבועות.
בדרך, הוא רצה לפנק אותי והשמיע לי שיר מלהקת "קאשמיר" ששילב רוק מערבי עם מוזיקה אתנית ערבית.
אני לא אהבתי את השעטנז הזה.
אז הוא עבר לשיר של "אנתא-עומרי" ל- אום-כולת'ום.
ספרתי לו שאבי והדודים שלי ואחי הגדול היו ערים כל הלילה בסוף כל חודש לשמוע שיר חדש מפי אום-כולת'ום.
אבל אני אוהב לשמוע אותה, לא יותר מחצי שעה.
אהבתי את הפתיחה המוזיקלית שארכה כרבע שעה לפני ש- אום-כולת'ום פתחה את הפה ולאחר מכן משמיעה בית ווקאלי החוזר על עצמו שוב ושוב. קולה הצלול משגע מצד אחד ומלא נכאים מצד שני. אחרי חצי שעה אני שומע את קולה המודיע "ראח ראח" (הלך הלך) כשהכינורות המזרחיים מכים בי קשות.
ושאלתי את עצמי: "האם היא בוכה או רצינית או צוחקת כשמוחאים לה כפיים?"
פתאום עגלה עם סוסה שנסעה בשׂדה ליד ראש-העין הפסיקה את השיר של אום-כולת'ום והתחלתי לשיר את "עגלה עם סוסה בשׂדה תרוץ. דיו דיו..." כך שבתי למעברה, לאוהל הקטן שלי, לסוס המהיר ברצון שלי ולמוזיקה הלבבית החדשה שחיזקה את לבבי.
9.06.2019
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
