כל פעם שרע לי אני איכשהו מוצאת סוג של מפלט פה.

אני לא אדם שחולק את רגשותיו עם אנשים , לא יודעת למה אבל העיקר כולם יכולים לחלוק איתי. ממש יופי ^^

בבצפר הכל סבבה

החיים ממש יפים

רק אני לא מבינה למה אני חייבת לחיות בפחד כל הזמן , בפחד של להתאהב באדם הלא נכון.

90% מהאנשים חווים אכזבות ופרידות ולמה דווקא אני נמנעת מזה. נמנעת מה"כייף" הזה.

כל אדם שאני מכירה ושאני יודעת שאני עלולה להתאהב בו אני מתרחקת ממנו וככה בעצם מפסידה אותו ואת הכייף שבא ביחד איתו. אני לא יודעת אם זה מעשה נבון מצידי אבל מה שאני כן יודעת שאני אחסוך מעצמי פגיעה וחשיבה ממושכת מה הייתי יכולה לעשות אילו ..

נמאס לי מכל החרא הזה באמת שנמאס ! אני מפסידה הרבה דברים רק מהפחד לנסות ..

אמרתי יום חרא לא? , אז זה מה שקרה.....

המנורה שאני אוהבת בחדר שלי נשברה כי לא היה לי כוח להזיז אותה ומשכתי אותה

אני כזאת מטומטמת!!

אין לי כוח לעשות שיעורים ואין לי את הספר במתמטיקה והלך עליי..

והייתה לי היום מוזה לכתוב שיר , ואז עוד שיר.. אז קבלו את שניהם ותעבירו ביקורת.

היא יושבת שם בפינה

חשוכה ובודדה ,

פנייה כבויות

בעינייה דמעה

ומהי הסיבה הוא אף פעם לא יידע.

הוא שלח מבטים ושלח חברים

אך לבד לבוא הוא לא הסכים

הוא ידע שכואב

אז למה בכל זאת הוא עוזב?

היא אוהבת אותו בכל ליבה

וגם הוא חושב שאוהב אותה

הם שניהם נמצאים בעולם אחר

שאם משהו לא יוצא -

ישר צריך לוותר.

שניהם ויתרו על זאת האהבה

הזמן יחלוף ושניהם יבינו

שהם רק פחדו מהאכזבה..

__________________________________________-

הוא מתבונן בתמונתה

כלא מאמין כמה שהיא יפה

הוא חושב על האכזבה

שגרמה לבריחתה.

שנים היא נעלמת

ממנו מתעלמת

הוא בוכה בלילה

בלי שאף אחד יישמע

שלא יגידו

שזה הוא שגרם

לבריחתה.

הוא מתחמק מהאמת

ומעליל עלילות

כאילו הוא חי

בעולם של אגדות.

והיא חושבת על אהובה ,

שכך בה פגע.

והוא מתבונן בתמונתה

וזולגת עוד דמעה..

הם כל כך מתגעגעים, ובכל זאת לא ביחד.

היא אותוכל כך אוהבת , ובכל זאת בורחת

הוא מסתכל בתמונתה הישנה , המאובקת

והיא מסתכלת בתמונתו - ושותקת ..

-

ביי !