זה אחד השירים שכתבתי למגירה בחודש האחרון. יש הרבה כי כל כך הרבה דברים מתרוצצים לי במחשבות, בייחוד עכשיו שהתחיל החורף, כנראה משהו במזג האוויר מביא איתו את ההרגשה הזאת.
המסדרון האחרון\בר ורד
אלפי עיניים מביטות רק אלי.
מה יש מאחורי המבט?
האם זה זלזול?
או אולי יראה?
ובעצם, מה זה משנה.
בכל צעד שלוקחת, מסתנוורת במהרה.
אך ככל שהאור בעיני מתפשט,
כך בנשמתי יש חשיכה.
הנשימות ארוכות ועמוקות
הידיים קמוצות לאגרופים.
מה יהיה פה, מאחורי המנהרה?
האם מלמעלה אביט על החיים?
או שאולי פשוט נעלמים? או את כל היקירים שבעבר מתים?
או אולי
אלפי שימפנזים צבעוניים ומרקדים?!
או אולי
כלבים שמדביקים באוטו שבראשם מהנהנים?!
או אולי
סכינים של אנשים חותכים?!
יאאאאאאא כאפוווווווווווווווווווות XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD
יואווווווווווו איזה עולם כפית XDDDD
אוקיי, כל מי שבאמת קנה את זה בהתחלה דפוק.
אני חייבת להגיד שהיום שבו אני אשים "שיר קצר שכתבתי למגירה בזמן תקופה שגרמה לי להרהר" או משהו בסגנון, יהיה היום שבו אני אוכל עם הידיים מרק ואז לא אשטוף אותן.
יואו דיי חן להתחרפן לבד זה לא בריא XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חסרת השכלה P=