הכובע הזה קטן מדי בשביל שנינו.

יום ועוד יום, והתקופה נגמרתתת

אני סוגר תשער

אחרי שש שנייים

חזרתי מטקס סיום של הווניקים... איך בדיוק הגעתי לשם? פשוט שמעתי מהחלון את השיר של הבצפר, חשבתי שזה סתם עוד חזרות (שאני שומעת הרבה לאחרונה, הבצפר ממש ליד הבית שלי...) אבל נראה לי קצת לא הגיוני שיש חזרות ב8 בערב. הלכתי עם נוי, והאמתי שאני חושבת על זה עכשיו אני לא יודעת למה, כי לא באמת הקשבתי לטקס וגם שרהלה בקושי זכרה אותי. קיצר, טקס משעמם, ריקודים משעממים (טוב, זו דינה...), נאומים משעממים וטוחנים (כמה מרגש לראות אותכם, בוגרי בית הספר, גדלים וצומחים מולנו ובלה בלה בלההה) אבל משהו ממש עיצבן אותי. למה הטקס כל כך שיעמם אותי?

כי

זה

אותו

פאקינג

טקס

שאנחנו

עשינו

שנה

שעברה!!!!!!!!!!!!

עצלנים!!! אני לא מצפה מהם לכתוב כל שנה משהו חדש, אבל למה לא לשנות טיפה, טיפ טיפה, טיפוונננתת? נאומים כמו "כל אחד ואחד מכם, התלמידים, מיוחד בדרך שלו, כולכם שכבה מיוחדת שלא הייתה ולא תהיה כמוה" קצת מאבדים מהערך שלהם שאומרים אותם שוב ושוב שנה אחרי שנה לא???

לא נשארתי לראות את הכל כי היה ממש משעמם (כבר אמרתי?) ונורא חם, אז חזרתי הביתה. ראיתי קצת טלוויזיה והייתי צריכה להוריד את הזבל, שמתי סתם איזה מכנס מכוער שמצאתי ויצאתי עם השיער בדיוק כמו שהוא, אבל מה - התזמון היה ממש מושלם. אני נכנסת למעלית ולוחצת על קומה 0, הדלת נפתחת, והנה שתי פקאצות מהשכבה שלי! זה לא היה מעניין אותי בדרך כלל, אבל דווקא עכשיו? דווקא ככה?!

איזה פוסט מתלונן ומעפן =\

אני בכלל מעפנה בחופש....

רק 6 ימי חופש וכבר נמאס לי, זה ממש מוזר כי בדרך כלל אני ממש אוהבת חופשים. אוף....

אם היה לי מה לעשות חוץ למטחון ולראות טלוויזיה\לשחק במחשב\לקרוא ספר (סורי דנה, גם זה לא שיא הכיף במצב שלי...) לא הייתי ככה. בא לי שדקל ונוי יבואו, יהיה לי מה לעשות... תמיד שהם פה אבא שלי לוקח אותנו לדברים כיפיים..............

 באלי כבר מפגש ישרא, נראה לי שאני באמת אלך לשניהם, כל דבר שיוציא אותי מהבית.

סניףסניף (אני מסניף P=)