כבר הרבה זמן לא יצא לי לנשום.
פשוט לנשום.
אבל באמת.
לפתוח את החלון בשישי בצהריים ולהתרשם מהשמש שיש.
שמש שאחרי המון זמן שהתעלמתי ממנה- פתאום היא שוטפת אותי. מציפה אותי בחום פנימי שכזה.
לא מזמן סיימתי לנקות את הדירה שלי במרץ וכל מה שבא לי לעשות זה לשבת על הספה ולנשום.
לא לעשן, לא לאכול, לא לבהות בטלויזיה בחסר מעש.. אפילו לא לשמוע מוזיקה בקוליי קולות,
רק לנשום.
להסתכל בסיפוק על הסלון הקטן שלי, על המבצר שבשתיי ידים בניתי לי, על כל מה שיש לי...ולהעריך.
לתת לעצמי, רק לי, כמה דקות מהיום.
לתת לזמן לעבור לי מול העיניים בלי לנסות לרוץ אחריו לרגע.
כל העשרה חודשים שלי בצה"ל אני נימצאת במרדף מתמיד אחרי חיפוש המקום שלי.
אחרי המהות שלי, התפקיד שלי, הסיבה שבגינה אני בכלל התגייסתי.
בין חיילים עם מדים ירוקים ולבנים, אפורים, עם כומתות ססגוניות וסיכות מעוטרות אני לאט לאט מאבדת את הצבע שלי.
את הטבע שלי. אותי.
מרגישה איך בין אוטובוס לאוטובוס, בין משפט לתרגיל, אני מתמלאת בכלום הזה. בכעס.
ורק כאן, ממש עכשיו ברגע הזה, יש לי את הצורך לשתף את כל מי שכרגע קורא- בפעימות הלב שלי.
במשהו שקורה אחת להרבה זמן.
ביופי המיוחד הזה של השקט, ברעש שהוא מייצר לי בראש.
ברצון העז הזה שלי להישאר כאן, על הספה הזו, תקועה לנצח ורק לנשום את האוויר. להרגיש את המערכות שלי עובדות.
כבר הרבה זמן לא הייתי רק שלי.
לא של המפקד שלי, ולא של צה"ל ולא ילדה של אמא.
מזמן שכחתי איך זה לנוח מהבלגן שיש לי בחיים,
כל מה שבא לי זה רק לשבת, להסתכל ולנשום.
ולרגע לא חסר לי כלום.
לא אהבה, לא כסף, לא משפחה, לא חברים, לא תעסוקה...
יש לי אותי וזה מספיק.
למרות שזה זמני.
ראיתם איך מהר העלו אותי בדרגה מהפוסט הקודם?
בשבוע הבא אני מתחילה את התפקיד בדרום,
אני חייבת להגיד שאני ממש מתרגשת.
ועם זאת- ממש מפחדת.
אולי שם אני אצליח למצוא קצת חיבור ביני לבין צה"ל.
אולי סוף סוף אני אתחיל להרגיש באמת חיילת ולא עוד אחת שהגיעה במקרה וקצת טעתה בדרך.
ואולי אני אתחרט על ההחלטה לעבור לשם כי לפחות בשירות הקרוב (יומיות) הייתה לי את האפשרות לברוח הביתה אם לא טוב לי.
וזה לא היה במרחק 7 שעות נסיעה...
יש לי כמעט את כל מה שדרוש לשירות רחוק מהבית,
שירים באייפוד לנסיעה ארוכה, מצעים מיוחדים למיטה צבאית מאובקת, סבלנות, המון גרביים ומעט חברים שאחסר להם.
רק חסר לי מישהו להתגעגע אליו,
מישהו מעוניין?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
