If You Can't Beat Them-Join Them,If You Can't Join Them-Find Bigger Guns

אמרתי לעצמי שיהיה נחמד לעדכן גם הבוקר את הבלוג,

אז למרות שעכשיו לא ממש בוקר, לא באפריקה ולא בישראל- זה הבוקר שלי

קמתי הבוקר בהרגשה טובה,

אם לספר את האמת בימים האחרונים הרגשתי שאני קצת תקועה עם החיים שלי

מתמכרת בקלות להנאות שבחיים

למסיבות קוקטלים בהרים הגבוהים שבקייפטאון

לחגיגות במועדונים עד 6 בבוקר

לאכילה במסעדות "יוקרה" (המטבע האפריקאי חלש) עם האנג-אובר ב5 בצהריים

לים, לטיולים, לישיבות בין נחלים, לטעימות יין ומסיבות טבע.

בהרגשה שלי אני עושה את זה כבר יותר מידי זמן וזה כבר מתחיל לעייף אותי

שגרה מטורפת.

אבל שגרה.

אני יודעת שמי שקורא את זה ומכיר אותי נורא מתפלא שמילים כאלה נאמרת על ידי.

וכנראה מי שלא מכיר אותי וקורא חושב לעצמו שאלו צרות של עשירים

אבל זה קצת ריק

והבית חסר לי.

היציבות

החיבוק של אמא

ארוחות שישי

וחומוס חחחח

נמאס לי לדבר באנגלית (לפעמים גם בגרמנית וספרדית)

בא לי לשמוע עברית

ולדבר עברית

אפילו השבוע היה לי חלום באנגלית. וזה מטריד.

בקיצור,

אני כבר לא זוכרת איך כותבים כמו שצריך.

אני צריכה להתחיל לתרגל

נשתמע בפוסט הבא.

לא מאמינה שעברו כבר שנתיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה..

אני לא אעמיס ביותר מידי מידע לא חשוב אני רק אספר, לעצמי ולכם (כי אני לא באמת מאמינה שאני פה) שאני באפריקה

אני גרה בדרום אפריקה

אני עובדת בדרום אפריקה

ואני לא בארץ כבר יותר מידי זמן

את האמת אני לא יודעת למה אני בוחרת לכתוב פה

אולי מן רצון לשפוך קצת מהמחשבות שלי ומהתחושות שלי החוצה בלי שאף אחד יראה.

הימים פה עוברים מהר

הלילות עוד יותר

דרום אפריקה מרתקת.

כל כך הרבה גוונים של אנשים

הכל פה שונה ועם זאת כל כך דומה לארץ

כל כך הרבה סוגים של אנשים

צבעים

ריחות

תרבויות

מוזיקה

אוכל

חיוכים

הגעתי לפה לפני שלושה חודשים (בקירוב) ואני פשוט מאוהבת.

ועכשיו לחלק המעניין באמת; 

מה שלומכם?