החטיפה

היי,ילדונת,הגענו.

התעוררתי,פרצופי שהיה מודבק לחלון זמן רב היה קצת רדום,

'וואו,הגענו' חשבתי לעצמי,

חייכתי לנהג וירדתי מהמשאית,ניפרדנו לשלום והבטתי במשאית נוסעת.

מה עכשיו....? שאלתי את עצמי,

היה ממש מוקדם בבוקר.

התחלתי ללכת קצת,עד שנעצרתי והתיישבתי על איזו אבן,

הבטתי בצמיד שאיאן נתן לי אמש והתמלאתי עצב.

לא שרציתי לחזור אליו,אבל רציתי שיהיה לי מקום לישון בו.

חשבתי קצת והחלטתי למצוא לעצמי מקום משלי וזהו,

הלכתי ברחוב לא ממש יודעת לאן,עד שראיתי איזו אישה כזו,שלבשה שימלה פרחונית מתנופפת,היא ניכנסה לאיזה בניין,

אז ניכנסתי אחריה.

ראיתי מדרגות שמובילות למעלה והיו שמובילות למטה,

שמעתי יללות מלמטה,אז ירדתי במהרה,אני ממש אוהבת חתולים.

ואז ראיתי חתול גדול,מסתכל על דלת ומיילל,

אתה רוצה להיכנס לכאן?

פתחתי את הדלת הכבדה וניגלה בפניי חדר ענקי,עם 3 מזרנים,כמה שמיכות ישנות מלאות אבק מקרר קטן שלא מחובר לחשמל,ברז קצת דולף,

זה מושלם.

החתול ניכנס במהרה התיישב על המזרן הביט בי ועצם את עיניו כאות תודה.

חייכתי אליו והלכתי להתיישב לידו.

אתה חכם חתלתולי.

מצאנו לנו בית.