יש אנשים שחיים רק בזכות העובדה שזה לא חוקי להרוג אותם.

אינעל העולם המחורבן הזה. כבר לא אכפת לי מכלום.

אני לא מאמינה שאחריי כלכך הרבה זמן, הסיבה היחידה שאני מעדכנת את הבלוג המסכן הזה זה בגלל שאני עצבנית.

וזה בטח בגלל שזה המקום היחיד שאני יכולה להוציא עליו ת'עצבים בלי לפחד לקבל ממנו מכות.

דווקא עכשיו כשזאת אמורה להיות התקופה הכי שמחה וכיפית בחיים שלי אני מרגישה עמוק בתוך החרא.

מה לעזאזל דפוק אצלי?!

למה החצי שנה, או יותר נכון החמישה חודשים הכי מדהימים שהיו לי בחיים חייבים להיגמר ככה?

אז נכון שזה כבר לא היה כיף כמו בהתחלה, וזה היה צריך להיגמר מתיישהו - כמו כל דבר אחר בחיים - 

אני בסהכ' עשיתי מה שייגרום לי להיות שוב שמחה. ולא שלא הייתי שמחה גם לפניי זה, זה פשוט לא עבד יותר.

לא ניסיתי לפגוע באף אחד. לא רציתי להפוך אנשים אחרים לעצובים רק כדי שאני אהיה מאושרת. ממש לא.

זה היה טוב לשנינו. אני בטוחה. או לפחות הייתי בטוחה, כי עכשיו אני לא מרגישה הרבה יותר טוב, למען האמת.

אבל זה בטח עדיף מלהמשיך לריב או להתעצבן.. למרות שלך זה בטח עדיף. הנה, כבר יותר טוב לך, לא?

"חשבתי שזה יהיה קשה אבל לא", מה לא ככה? רק תגיד שאני טועה. עשיתי לך הקלה שנפרדתי ממך, או שאתה

 רק מנסה להראות כמה שהחיים שלך יפים בלעדיי כדיי לגרום לי להרגיש עוד יותר חרא עם עצמי. בכל מקרה, זה מצליח לך.

ואני מקווה שעכשיו אתה לפחות מרוצה כי הצלחת להשיג את מה שרצית.

אני לא מתחרטת, שלא תבין לא נכון, אני לא מאמינה בחרטות, זה היה צריך לקרות,

וההתנהגות הילדותית שלך רק מוכיחה לי שעוד הייתי צריכה לעשות אתזה הרבה לפניי.

אני עדיין אוהבת אותך, למרות הכל, לאדעת למה. ואני לא מבינה למה אני בכלל מודה שכל ההתנהגות הזאת שלך גורמת לי לאכול את עצמי. אני עושה מעצמי צחוק, אני יודעת. אבל זו הדרך היחידה לגרום לעצמי אולי להתגבר עליך. כי אז אחריי כמה

ימים אני אוריד לעצמי סטירה, ואגיד לעצמי "תתעורררי מטומטמת, יש חיים גם אחריו" ואז אני בטח אגיד לעצמי להפסיק

להתנהג כמו ילדה טיפשה ולצאת מהסרט הדכאוני הזה שנכנסתי אליו. כי אין לי בכלל למה להיות בדיכאון.

הרי זו אני שגרמתי לכל זה, וזה הדבר הנכון שהייתי צריכה לעשות.

מישהו חכם אמר לי שהדרך היחידה לנקום היא להראות לך שגם אני נהנת, אבל אני בניגוד אליך לא מחפשת לנקום בכלל.

זה שאתה בא ורוקד לי מול העיניים ושר לי מול העיניים ומתנהג כאילו לא קרה כלום ושעשיתי לך רק טוב ממש לא מזיז לי.

להפך, תמשיך לחייך, תמשיך לצחוק, תמשיך להתנהג כרגיל, ככה אתה עוזר גם לי. ואם אתה כאילו מנסה להראות לי שאני

זאת שהפסידה מכל הסיפור הזה, ושהחיים שלך עכשיו עוד יותר מושלמים, אז זה לא עובד. אני ידעתי שאלה יהיו ההשלכות של הפרידה הזאת. אני ידעתי שזה מה שתעשה, וככה תתנהג, וזו תהיה הדרך שלך לשכוח מכל הסיפור הזה, ובגלל זה אני בכלל

לא מתאמצת להתייחס לזה. אני יודעת שאין לי מה להרגיש אשמה.

ומכאן אתה תמשיך את החיים שלך איך שאתה רוצה, עם מי שאתה רוצה, ותעשה כל מה שעולה לך בראש, אותי זה יותר לא מעניין.