הייתה לי יום היום. אני פשוט לא יכולה להגדיר אותו. שישאר כ"יום".
הייתה לנו שיחה של כל המדור בבוקר. זאת הייתה שיחה טיפשית. כשהיה לנו מסדר ניקיון בשבוע שעבר באמת פתחנו דברים ודיברנו על מה שמציק ומה לא בסדר. אי אפשר לקטוע שיחות כאלה ולהגיד שנמשיך אחר כך, כי זה לא קורה. גם אם יש זמן לשיחות האלה, אף אחד כבר לא רוצה לדבר, כי אי אפשר. קודם היה שוונג, עכשיו אין. לא בא לדבר, לא בא לפתוח הכל. זה מעכיר את האווירה.
אז דיברנו על חומר מקצועי ודברים יבשים. מה שחשוב הוא שמעכשיו יהיו לנו שיחות חתך פעם בחודש ושיחות מדוריות פעם בשבוע. במקום להוציא את כל החרא בפעם אחת, נעשה את זה פעם בשבוע.
הייתה לי מאוחר יותר שיחה עם הקצינה. זה היה אחרי שנכנס אלי בחור שצעקתי עליו. צעקתי, מה לעשות. הוא לא מבין בדרך הנחמדה. דיברנו קצת בצחוק, והיא אמרה שיש דרך להסביר דברים. אמרתי שאני יודעת, אבל שתיתן לי קצת מרחב, כי קשה לי, כי יש לי בעיות עכשיו ואני מוטרדת, אני בלחץ.
היא חייכה, חשבה שאני צוחקת. כשהבהרתי לה שלא, היא חזרה להיות הקצינה שאני מכירה. זאת שממש מתעניינת בי.
היא שאלה על הבעיות, וסיפרתי לה כמעט הכל. סיפרתי על המינוס שאני לא מסוגלת לכסות, סיפרתי על איך שכל יום אני באה הביתה וישר נרדמת, סיפרתי שאני בקושי מדברת עם ההורים שלי כשאני באה הביתה.
היא המליצה לי לראות קב"ן.
אני חושבת שאני אקח את ההמלצה הזאת ברצינות. מה זה בסך הכל? פסיכולוג. מישהו שיכול להקשיב לי.
היא אמרה שהיא הייתה גם אצל קב"ן מספר פעמים, ושהוא מאד עזר לה. היא אמרה שהיא תדבר עם הקב"ן של היחידה.
טוב, אני מוכנה לנסות.
אולי סוף סוף יהיה לי סדר בראש.
********************************************
אוף.
איציק היה כל כך שווה לא מגולח.
ונתי. אוי לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
