בשבוע שעבר נערכה אליפות העולם באתלטיקה באיצטדיון בברלין. מעבר לציפיות והשיאים המטורפים של בולט, וגם המחשבה שהנה 73 שנים אחרי האולימפידה ההיא, עוד רץ שחור מנצח (הפעם אין לו מתחרים לבנים ואין אף אחד שיטוש את האיצטדיון בזעם עקב הנצחון) הפסילות הרגילות של האמריקאים בשליחים , היה עוד סיפור מעניין למדי.
קסטר סמניה רצה צעירה מדרום אפריקה ניצחה בריצה ל 800 מטרים, אך מייד נשמעו
רמיזות ותהיות לגבי האם באמת מדובר על רצה ממין נקבה או דווקא רץ זכר.
אפשר לשער שבדיקות כאלו יהיו לגיטימיות (בעבר, אני חושב, היו לפני האולימפידות בדיקות לודא שהמתחרות באמת מתחרות) כדי למנוע מצב של רמייה, יתכן גם כי יתגלה כי אותה ספורטאית נולדה עם גנים גבריים, אבל זה ממש לא העניין.
מה שמפריע באמת הם, כמעט כרגיל, הטוקבקים שכבר אחרי קריאה קצרה נמאסו עלי, מלאים ושטופים בדיעות סקסיסטיות והומופוביות.
החל מרמיזות על בדיקת התנהגות נשית (לתת לה לחנות ברוורס) וכלה ברמיזות ועוקצנות על מראה של בני אדם ואיך נשים אמורות להראות. נכון שלא כל ספורטאית יכולה להראות כמו אלופת העולם
היפהפיה בקפיצה לגובה, אבל גם כאלו שנראות פחות טוב מאחרות, או חס וחלילה בעלות תוי פנים גסים מעט. (כמו שאולי ניתן להתרשם מתמונת הרצה). הרמיזות הללו כבר חצו את העניין הספורטיבי ובעיקר נוצלו על מנת לנגח אנשים שנראים קצת שונה, או אנשים שממראה החיצוני שלהם בלבד נדמית מיניות שונה מהמקובל או המצופה.
בעיני זה מעיד בעיקר על חוסר יכולת לקבל אנשים שקצת שונים, וקצת נראים אחרת. רק לפני שבועיים ומשהו היתה כאן עצרת בעד קבלה של אנשים שקצת שונים. מסתבר שזה על הנייר בלבד.
ועוד
קטע נהדר המתייחס לאותו נושא. מומלץ לקרוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
