הייתי די קטן ב 8/12/1980, אבל בשביל מה יש הורים לספר?
היינו אחי ואני בדרך לרופא שיניים בפעם הראשונה, כששמענו בדרך במכונית שג'ון לנון נרצח.
ההורים שלי סיפרו יותר מאוחר על ההלם שהם קבלו את הידיעה.
כשהם מספרים על זה הם תמיד מקשרים לסיפור של אותו ביקור היסטורי אצל רופא השיניים הוא.
כשאחי נכנס אליו ראשון, הוא הראה לו (בתור בדיחה כמובן) מזרק ענקי כרומז על מה שעומד לקרות.
אחי לא היסס ובריצה ברח מהחדר , דרך חדר ההמתנה, שם חיכיתי לתורי, והחוצה.
ומה עושה ילד קטן שרואה את אחיו הגדול בכמה שנים בורח מהחדר?
אפשרות אחת.... בורח בעקבותיו. (ככה לפחות סיפרו לי ההורים)
ככה נולדה, כנראה, פוביית רופאי השיניים שלי, ששרדה לצערי שנים רבות, עד שנפתרה רק השנה בזכות רופא שיניים מצויין.
אז כששואלים אותי איפה הייתי כשג'ון לנון נרצח, אפילו שהייתי צעיר מדי לזכור, אני יכול לספר על זה בלי בעיות. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
