העבודה איבדה הערב מנדט נוסף למפלגתו של אחמד טיבי, רע"מ-תע"ל.
המחשבה הראשונית שלי היתה אכזבה גדולה.
מצד שני, לא ראיתי בעין יפה את הפרסומים על נסיון יצירת קואליציה עוקפת קדימה.
עם כל חוסר החיבה לקדימה, עדיין קואליצית עם עבודה וקדימה וכמה מפלגות נוספות היא זאת שאמורה להוביל את השינויים המיוחלים במדינה שלנו. גם בנושאים הכלכלים-חברתים וגם בנושאים המדיניים.
הנסיון שדובר על יצירת קואליציה עם הליכוד נראה רע מדי. נראה משתק מדי. אני לא מסוגל להאמין שהיה אפשר לקדם את ההבטחות של פרץ יחד עם המפלגה הזאת. (וכן, הליכוד היא מפלגה לגיטימית לגמרי, רק שהמצע שלה נוגד את מצעה של מפלגת העבודה, וככה זה אמור להשאר, שתי מפלגות שלא שותפות בקואליציה אחת).
לא, אני לא רואה בזה שום צדק פואטי, אני עדיין הייתי רוצה לראות את מפלגת העבודה גדולה יותר, בטח שיותר מ 20, וכמובן לא פחות מכך, אבל זה רצון הבוחר, ואותו יש לכבד.
צריך לזכור כמובן שהחלטה על ההתנתקות שתעבור בקולו של של הח"כ הרביעי של רע"מ תהיה זהה לחלוטין לזאת שתעבור בקולו של הח"כ ה 20 של העבודה. כן הגיע הזמן שנתבגר במדינה שלנו. תפסיקו עם הקטע של ה"רוב יהודי".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
