עו"ד מפורסם מעורב (ובמילים עדינות) בתאונת דרכים בה נהרגו אם ובנה הקטן.
לא קשה לשער שהעונש אותו יקבל עו"ד הזה לא יתאים לחומרת העבירה שבוצעה, לא רק במקרה שלו, אלא באופן כללי , העונשים לאורך שנים בישראל לא תאמו את ההרשעה עצמה. אני מוכן לשער כי גם במקרה זה "ימצאו" הנסיבות המקלות.
כבר עכשיו הוא מקבל יחס אוהד יותר מהמשטרה.
אני כמובן לא אקרא למר קלגסבלד לקחת אחריות אישית או כל דבר אחר, אבל בזמן כזה אפשר לחשוב על הנורמות שהיו נהוגות כאן פעם. (לא ממש מזמן)
הזילות כלפי חיי אדם בישראל כבר מזמן בלתי נסבלת. פעם אנשים היו לוקחים אחריות על מעשיהם והנה דוגמא, קיצונית האמת.
אל"מ נחמיה ארגוב, היה מזכירו הצבאי של רה"מ דוד בן גוריון. ב 2/11/2957 הוא פגע ברוכב אופניים , עולה חדש ממרוקו שחי במעברה, ופצע אותו קשה.
בחקירה סיפר כי דבורה עקצה אותו ועל כן איבד את השליטה בהגה ופגע ברוכב האופניים.
ארגוב שלקח על עצמו את האחריות וסירב לחיות עם תוצאות התאונה, התאבד והוריש את כל רכושו לפצוע.
ביום ההתאבדות בן גוריון היה מאושפז בבית חולים, על מנת להסתיר את הידיעה המרה ממנו, הדפיסו במיוחד בשבילו מהדורות עיתונים מיוחדות ללא אזכור ההתאבדות.
לכבודו כתב נתן אלתרמן את השיר "מותו של נחמיה" שפורסם במסגרת הטור השביעי.
ועוד משהו, לא קשור , אבל בעצם, בכל זאת, אולי דווקא כן..
קצת על היחס שלנו בכלל לאנשים מסביבנו, לצללים שנעים בקרבנו, העובדים הזרים. כתבה ממוסף הארץ השבוע.
לקרוא ולא להאמין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
