נסיעה הרכבת הסיוטית ביותר שאני זוכר.
לצורך סידורים עליתי על הרכבת הקרובה ביותר למקום מגורי. בהתחשב בחשיבות הדיוק העדפתי לעלות על רכבת המגיעה זמן רב לפני שעת היעד , על מנת להמנע ממצבים מביכים עקב איחור אפשרי. חשבתי ששריון זמן כה רב (קרוב לשעתיים) יהיה מספיק. חשבתי.
כבר כשעליתי לרכבת היא היתה מלאה לחלוטין בחיילים ברובה ובקמצוץ אזרחים. ההגדרה מלאה אולי עושה עוול ,למצב שבו די במקרה מצאתי מקום עמידה ליד אחת הדלתות. יתר הרכבת ואני מתכוון כל חלקיק של רצפה או מקום שטוח היה תפוס.
במקום זה העברתי את הזמן בעמידה (ובקפיצה קלה במקום כדי להפיג את כאבי הרגליים הרדומות, אגב מבטים מצד העומדים לידי) עד ההתרוקנות האיטית שלה, מהלך שעה ומחצה לערך.
תאוריית "קופסת הסרדינים" (אין כזאת באמת , לדעתי) הוכיחה את עצמה כשלמרות הכל עוד אנשים הצליחו להדחס בתחנות הביניים. בלי לשים לב , עצירות מתמשכות בתחנות ועוד כמה עצירות שלא בתחנות והנה עיכוב מכובד של למעלה מ 20 דקות ועדיין בקושי באמצע הדרך.
מאמצע הדרך כבר ביליתי בישיבה ברכבת מלאה יחסית, וכמובן מעוכבת להפליא.
לתחנת ההחלפה (כבר קרוב לסיום הסיוט) הגענו באיחור של 30 דקות, כמובן שהתברר שהרכבת שעליה היינו אמורים לעלות כבר יצאה, אך לשמחתינו מנהל התחנה הבטיח כי הרכבת הבאה בתור תגיע עוד 10 דקות.
40 דקות לאחר מכן כשהיא סוף סוף הגיעה , מלאה כמובן, אך בקושי מצליחה להעמיס את כל האנשים הזועמים והעצבניים ששהו ברציף. זמן מה אחרי זה הגעתי ליעדי באיחור של 75 דקות מיעד הזמן המקורי וכשאני מצליח בקושי רב להספיק להגיע למקום חפצי ללא איחור . (למזלי , כי אחרת עלול היה להיות רע מאד ).
השלל: 2 כרטיסים חינם לנסיעות עתידיות ברכבת. אני אשתמש בהם. לא שיש לי ברירה אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
