אז בני סלע נתפס.
התחושה הראשונית של ההקלה בתפיסת האדם המסוכן שאנס ורצח את נפשותיהן של נערות רבות מתחלפת קצת בהתחבטויות קשות.
אין בי רחמים של ממש כלפיו. על הפשעים האיומים שביצע הוא חייב לשלם. אפילו שאין תשלום שניתן לכפר על מה שעשה לקורבנותיו האומללות.
לא הצלחתי לראות בשידור ישיר את כל תהליך התפיסה אבל מה שכן הצלחתי לראות (למשל בשידורים ובתמנות) הטריד ומטריד אותי מעט. קל לדבר בלהט התפיסה כנגד כל זכות עתידית של האנס אבל הרושם היה קשה.
טענות בני סלע בדבר התעללויות בו , נראה כי נדחות בקלות רבה מדי. אין הצדקה מהותית לבריחה אבל העובדה שמקבלים בקלות רבה מדי אפשרות של יחס מתעלל באסירים (גם אם פשיעהם חמורים ביותר) מעוררת תהיות לגבי האופי של המדינה שרואים אותם אנשים פקפקנים.
היחס של המשטרה שמיהרה להוציא אותו החוצה מול סוללת עיתונאים היתה מתריחה ביותר. לאור החיוכים שעלו על פניהם נראה כאילו הם שבו משדה הציד עם שלל שמן ורב.
ולא רק. מטרידה אותי מאד ההשפלה שעבר בני סלע, לא רק מהשוטרים, אלא גם מהתקשורת כמובן, שלא יכלה להתגבר על יצר המציצנות שלה, על הצהוב והרייטינג. האופן שבה הוצג הובלתו של האנס בידי חבורת שוטרים שמחים ומאושרים, העובדה שהוא נראה כמו סמרטוט ועדיין העיתונאים עטו עליו כמו על גוויה. כמובן שהשוטרים לא יעשו דבר, בטח לא כשמטרתם הפוכה למעשה. בטח לא כשהם צריכים לחייך למצלמה. תמונה איומה ללא ספק. כמעט וצצו רחמים כלפיו, אולי במעמקי הלב. בכל מקרה המחזה היה עצוב מאד.
הפורנוגרפיה שאוחזת בנו בכל נדבך בחיינו נכנסה גם כאן. אפילו אם היתה טלויזיה בהישג יד לא בטוח שהייתי יכול להביט במחזה בלי תחושות גועל. החיטוט בסבל האנושי שבא לידי ביטוי מול קורבנות האונס הנורא הגיעה גם לאנס עצמו ברגעיו העלובים ביותר.
עצוב לי מאד עכשיו. עלינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
