הפוסט הראוי עד מאד של מקס על מאבק הסטודנטים, מעלה נקודות חשובות ביותר וצודקות הקשורות למאבק. נקודות שאני מסכים איתן לחלוטין ורק על מנת לא להחשד בפלגיאט, גם לא לכאורה, לא אחזור על מה שדובר. (בכל אופן כדאי לקרוא את הפוסט).
אחרי כמה שיחות שהיו לי היום עם סטודנטים ועם אנשים שאינם קשורים להשכלה הגבוהה, הבנתי עד כמה השביתה ומטרותיה לא מספיק ברורות.
מה שכן, נקודה חשובה ומאד מטרידה קפצה לי לראש. הדיבור הבלתי פוסק על הבטחות להקצבות והלוואות לכל מי שמעוניין כדי לכסות את עלות התואר, גורמות בסיום התואר לחוב של 30000-40000 ש"ח (במקרה הטוב של השארת שכר הלימוד על כנו) עד לחוב דמיוני של כ 100000 ש"ח ויותר אם יאמצו את הדרישות הדרסטיות ביותר להעלאת שכר הלימוד.
כיוון שברור מי יהיה אחראי על מימון ההלואות, למי יהיה האינטרס לפנות לממשלה ולהציע מימון הלוואות לסטודנטים (ואפילו נקבל על זה קמפיין מלוקק ברשותו של לובש הטישרט השחור) ולמי הסטודנטים יצטרכו להחזיר את ההשקעה בסופו של דבר. מחשבה מפחידה ללא ספק. לא יהיה מדובר על 100000 ש"ח, הסכומים יהיו גבוהים הרבה יותר. והמחשבה שמאות אלפים יהיו משועבדים לגופים כל כך חזקים היא מפחידה למדי.
אבל משהו לא פחות משמעותי מהחזר ההלוואה. נניח סטודנט למדעים, מדעי המחשב למשל, או סטודנט למדעי הרוח, שסיים (או סיימה, זה מתייחס באופן שיוויוני לנשים ולגברים) בהצלחה יתרה את התואר עומד עכשיו בפני דילמה, האם ללכת לעבוד בחוץ ולהתחיל להרויח סכומים נאים (ובעיקר תקף לסטודנטים להנדסה/מדעים) וכך להתחיל להחזיר במהירות את החוב הכבד שרובץ על גבו? צריך לזכור גם שבשלב מסויים אדם גם רוצה להתקדם בחיים בלי מועקה של חוב גדול.
האפשרות השניה שעומדת בפניו היא ללכת לכיון מחקרי ותארים מתקדמים, אך זה כמובן יבוא לידי ביטוי בכושר השתכרות נמוך באופן משמעותי ויקשה מאד להחזיר את החוב שנדרש ממנו להחזיר, למרות שאין חולק על כך שקידום המחקר חשוב למדינת ישראל באופן משמעותי ביותר. הנה למרות שאותו סטודנט עומד בפני צעד מתאגר ולא קל בכלל, עדיין ההיסוס בגלל הבדלי השכר וההכרח להחזיר את כספי ההלוואה יעמדו כנגד עיניו. וזאת למרות ההבטחה של אותה ועדת שוחט שהנושא הכספי לא יהווה שום שיקול בהתלבטות של הסטודנט.
אז מה יעשה אותו אדם? איך יפתור את הדילמה הזאת? הרושם שלי הוא שעל המקרים האלו הם כלל לא חשבו (או לא רצו לחשוב).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
