"נוסעים נכבדים שלום, הרכבת בכניסה לתחנה. הנכם מתבקשים לא לשכוח חפצים וציוד אישי. כמו כן, הנכם מתבקשים לסגור את מכשיר הסלולרי שברשותכם".
הצעת חוק חדשה מתכננת איסור על שימוש במכשירים ניידים בעת נסיעה ברכבת מלבד מספר קרונות מצומצם שיוקצו לדברנים כפייתים.
אומנם אני אינני מחסידי המכשיר הנייד, ולבטח אשמח אם נסיעה ברכבת תהיה שקטה יחסית. המצב היום בהחלט לא נעים כשאנשים מדברים בקולי קולות במשך שעות רבות (הם לא מפחדים מקרינה?) או שומעים מוזיקה בקולי קולות דרך מכשירי המדיה החדישים. (אפילו אני, עם בעיות השמיעה הלא פשוטות שלי מסוגל לשמוע בקלות את המוזיקה הבוקעת מהאוזניות הלא ממש אוטמות שלהם. מוזיקה שמאפיינת מגזר מוזיקלי מסויים מאד, מה שהופך את ההאזנה לסיוט מסויים.).
אבל בניגוד לחוק המבורך האוסר על עישון, חשש גדול של התערבות חוקתית בזכויות הפרט של האזרחים.
מצב שבו אחשוש לקבל שיחות נכנסות (גם אם קצרות מאד או דחופות) או מצב שבו לא אוכל להתקשר להודיע על איחור (וכשמדובר על רכבת זהו מצב די קבוע) הופך את כל העניין לאבסדורי ביותר. במקום חוקים לא אכיפים עדיף שנתרכז בהסברה ובחינוך. כמו שהבנו שלא קוטפים פרחי בר, אולי גם נבין שצריך להתחשב גם בסביבה הקרובה לך.
אולם ברור שחוק זה הוא רק סימפטום אחד במחלה הקשה שעוברת עלינו בשנים האחרונות. החשש הגדול הוא לגלות שחופש הפרט במדינת ישראל הולך ומצטמצם במהירות מפחידה ביותר.
חוקים שימנעו גלישה באינטרנט בלי זיהוי ביומטרי של הגולש או מניעת עריכת מצעדים או תהלוכות שאינם לרוחם של פרנסי העיר או מספר חברי כנסת מסויימים, שעלו רק בשבועות האחרונים הם רק דוגמאות נוספות לבעיה שהולכת ומחמירה כאן.
כרסום הולך וזוחל בזכויות הפרט שהוא רק עוד שלב מפחיד בהחלשת הדמוקרטיה הישראלית עד שנגיע לשלב שבו הפרט כפוף לממשל ולגחמותיו. העובדה שבקלות יתרה כל כך חברי הכנסת מוותרים בשמנו(!) על עקרונות של ערכים בסיסיים מטרידה מאד.
חופש הפרט הוא אחד מהדגלים החשובים בדמוקרטיה, המחוקקים הם אלו שאמורים להיות נושאי הלפיד של החופש הזה.
אמורים. רק לא במחוזתינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
