בפרסומת (זרה עד כמה שאני זוכר) שראיתי בעבר נראו אבא ובנו הקטן יושבים ביחד במכונית ונוסעים. במהלך הנסיעה האבא והבן מחליפים מבטים בינהם ומחייכים אחד לשני. הרמוניה משפחתית מגולמת למופת.
השניים מגיעים לפארק רחב ידיים ועוצרים בצד. האבא מוציא כדור מהמכונית וזורק אותו רחוק כדי לשחק עם הילד. הילד רץ לעבר הכדור, תופס אותו רק כדי להסתובב ולראות את האבא נכנס למכונית ונוסע, כשהמצלמה מתמקדת במבט העצוב והמבולבל של הילד.
המסר של הפרסומת היה - כשאתה נוטש את הכלב שלך, אתה נוטש למעשה את הילד שלך.
נטישת בעלי חיים היא מעשה מגונה בהחלט ולא משנה הסיטואציה.
נתקלתי בה בהיקף רחב ומזעזע במהלך המלחמה האחרונה. בקיץ האחרון בעלים רבים עזבו את הצפון המופגז אך בדרך נטשו את בעלי החיים שלהם. את החברים האמיתים שלהם. במקרה הטוב הם השאירו אותם ליד עמותות טיפול בבעלי חיים (למרות שגם זו תופעה איומה) מתוך מחשבה שהללו יטפלו בהם במהלך שהותם הרחוקה. לפעמים אפילו בלי כוונה לקבל אותם חזרה. במקרה הרע פשוט משאירים אותם ברחוב, בעלי חיים שלמעשה יתקשו מאד לשרוד בלי ההגנה והטיפול של הבעלים. (מדובר בעיקר על כלבים). בנטישה ברחוב מדובר כמעט על גזר דין מוות לכלב, אלא אם יבוא מלאך ויציל אותם.
מעולם לא הבנתי איך אפשר להתעלל בבעלי חיים. בדיוק כפי שלא הבנתי כיצד ניתן להתעלל באנשים או בילדים חסרי ישע. נטישה של בעל חיים שתלוי בך היא אחת ההתעלוליות הכי קשות שאני יכול לשער.
הלוואי שהיו כאן בארץ טיפול ואכיפה נוקשים כלפי נוטשי בעלי חיים, גם במחיר שמראש פחות אנשים יאמצו כלבים. זה עדיין שווה את הסיכון שאנשים לא אחראים יקחו תחת חסותם כלבים, ויחסוך מאיתנו מראשות קשים.
כל מי שרוצה לקחת לביתו בעל חיים חייב להבין שאין הבדל כשאתה מביא הביתה את התינוק שלך מבית החולים. ואולי באמת רצוי שגם להחזיק בעל חיים ידרוש רישיון ופיקוח.
לאחרונה במהלך טיול רגלי באחד מאיזורי הטיול בארץ, ראינו כלב מסתובב לבדו בקרבתינו. מלבדינו לא היה אף אחד באיזור, שום מכונית לא נראתה בטווח הקרוב והנראה לעין והסביבתה נראתה שוממת לחלוטין. לכלב היה קולר ולפי מראה הטיפוח שלו אין ספק שהוא שייך למישהו. רק לא עכשיו. בשיא החום הכלב הסתובב, נראה קצת מבולבל ובעיקר עייף ומותש. תוצאת לואי של שיטוט בשמש במהלך השעות האחרונות.
נתנו לו לשתות מים קרירים וקצת לאכול, מה שנראה שהיה מאד זקוק לזה.
ההרגשה היתה מעורבת. מצד אחד חמלה כלפי הכלב שננטש, אבל גם הרבה כעס וזעם כלפי הנוטשים. הכעס עדיין מלווה אותנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
