החוק החדש למניעת עישון יצא לדרך. המלחמה הרגילה בין לא מעשנים במעשנים, רודפי צדק או כסף ושאר אנשים.
מעבר לעובדה שסיכויי האיכפה של החוק לא מי יודע מה גבוהים, הוא הרבה יותר מעצבן כשהוא מתיר עישון דווקא במקומות יותר משמעותיים.
לא מפריעה לי העובדה שבמסעדה או בפאב יעשנו את עצמם למוות, מה שכן ישנה לי שתנתן לי האפשרות לבחור לא להיות בה. אם כבר שהחוק יתיר לכל עסק מסוג כזה (מסעדה או פאב) להגדיר את עצמו כ smoking-friendly או שלא. שלט ברור יהיה בכניסה לכל מקום כזה, ומי שלא מעשן יוכל לדעת האם להכנס או לא. בכל פרסומת או מודעה של אותו מקום, יחוייב הבעלים לציין במפורש שהמקום מתיר עישון. אני כבר אדע להחרים כל מקום שסיגריה בולטת בצבע אדום תהיה תלויה בכניסה.
מה שיותר לאלו שלא מעשנים הוא להחרים מקומות כאלו. משרד הבריאות אף יכול להגדיל ולקנוס (שוב בחוק) מקומות אלו בקנס קבוע בחוק (אבל לא יהיה אפשר לקנוס אותם על מקרים פרטנים ובכל מקרה הקנסות לא יגיעו לכיסי אנשים שמתלוננים על עישון. מי שנכנס למקום שמציין במפורש שהוא מתיר עישון יעשה זאת על שיקול דעתו בלבד), הקנסות מעבר לעובדה שאולי יעודדו בעלי עסקים לא לאפשר עישון בעסקיהם, ישמשו למגון צרכים. בעיקר אפשר לנצל אותם למימון מסעי פרסום נגד עישון. (תחי האירוניה).
בכל מקום שיש אפשרות בחירה, האם להגיע לאותו מקום או לא, כל אדם יצטרך להחליט האם להכנס למקום כזה או לא.
זו תהיה גם ההזדמנות והאפשרות לאנשים לעודד החרמת מקומות שמאפשרים עישון. אותם מקומות יהיו אלו שיצטרכו לספוג הפסדים בגין ההחלטה לאפשר עישון במחזותיהם.
אבל מה כן חסר בחוק החדש? דווקא שמירה על זכויות אי המעשנים במקומות שאולי לא מוגדרים כחסיני עישון אבל כאלו שקשה מאד למצוא תחליפים. בניגוד למסעדה שתמיד אפשר ללכת עוד 10 דקות ולהגיע לאחת אחרת ישנם מקומות שללא מעשנים אין אפשרות מעשית לוותר עליהם ועל כן נידונו לסבול.
בהמתנות בתור בשטח פתוח, בתחנות אוטובוס או על רציף הרכבת. נסיון להמתין על הרציף תוך כדי נסיון להמנע מעישון נדון לכשלון מראש. אולי זה אפילו במכוון 
אבל לא ניתן למצוא אפילו מטר אחד ריק מריח מציק ובלתי נסבל, רק שכאן לא תהיה האפילו הזכות ל להעיר כי העישון על הרציף מותר בחוק. גם כשהוא מקום ציבורי, לפחות לפי דעת הנהלת הרכבת. בניגוד גמור למסעדות או פאבים, אין ללא מעשנים אפשרות מעשית לוותר או לחפש מקום חלופי ודווקא כאן ישנה חשיבות בהגנה על זכויות אלו שלא ירצו לנשום אויר מצחין. החלטה גורפת שהעישון אסור בכל שטח התחנה מרגע הכניסה הבטחונית היתה משרתת בצורה טובה בהרבה חוקים הרבה פחות יעילים. כמובן שזה תקף בכל מקום ציבורי. גם בכל מקום (פתוח) שיש בו יותר מכמות מסויימת של אנשים, שבוחרים לא לעשן ולא להית בקרבתם של מעשנים.
אם יגנו על זכותי כלא מעשן להסתובב במקומות ציבורים, בלי לספוג את העשן המעיק זה היה הרבה יותר חשוב ממניעת עישון במסעדות או מועדונים. שם כבר אסתדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
