אגדת עם ידועה.
עני מרוד עובר מדלת לדלת ומבקש נדבות. לרוב הוא נענה בשלילה ובטריקת דלת נזעמת. עד שלבסוף הגיע לביתו של כילי עשיר ומזדקן.
הקמצן כמובן שאינו מוכן לתת פרוטה לפושט היד, אבל אז פושט היד מציע לו עסקה טובה. הוא מוכן לבשל לו מרק. מרק ממסמר. כל מה שהכילי צריך לתת הוא רק לאפשר לו להכנס למטבח.
האדם הקמצן מסתקרן ומאפשר לעני להכנס לביתו. העני מוציא סיר ברזל כבד מתיקו ומוציא גם מכיסו מסמר קטן וחלוד 
(ילדים, אל תנסו את זה בבית).
הוא מטיל את המסמר לסיר ומניח את הסיר על השולחן ומתחיל לערבב.
אחרי זמן מה של ערבוב בלתי פוסק שואל העשיר את העני מתי המרק יהיה מוכן. העני עונה יש עוד זמן, אבל אם נוסיף קצת מים למרק הוא ללא ספק יתבשל הרבה יותר מהר. העשיר ממהר להציע לעני להוסיף מים למרק , והבחישה ממשיכה. אחרי זמן נוסף ממלמל העני שהמרק יהיה מוכן עוד יותר מהר אם ישימו אותו על הלהבה של הכירים. גם כאן התגייסות מהירה מצד העשיר, והופה כבר מתחילים לעלות אדים מתוך הסיר.
העני בנתיים טועם מהמרק, משבח אותו ומוסיף תוך כדי שאם רק נוסיף כמה ירקות הטעם ישתבח וזמן הבישול יתקצר אפילו יותר. העשיר כבר פחות סבלני אבל למרות זאת טיול קצר למזווה והעני חוזר עם כמות ירקות גדולה בין כפותיו. הוא קוצץ אותם בזריזות. וממשיך לערבב.
טעימה נוספת, אגב מצמוץ בשפתיים, והעני מוסיף ואומר "המרק מתקדם מצויין, כדאי אולי להוסיף קצת תבלינים, מרק עוף וכו'" העשיר שבשלב זה כבר רעב מאד, ולמען האמת כבר ממש עצבני, מוציא מתוך הארון את התבלינים. קצת מלח ופלפל. עוד קצת תבלינים והריחות מהסיר כבר נעשים מגרים.
"מייד סיימנו" אומר העני, "אבל אם אתה רוצה מרק ממש טוב, נסה אולי להוסיף קצת בשר למרק" (אני לא מוכן להתחייב על הסדר של ההוספה, בשר צריך להתבשל קצת לפני ההכנסה). בלי מילים העשיר מוציא חתיכת בשר שמן ועסיסי , שנשלחת אחר כבוד לסיר.
חולפות דקות לא רבות, והעני שולף את המסמר מהמרק(!) מכניס חזרה לכיס ומכריז בקול "המרק מוכן".
מכאן כל מה שאני זוכר זה ריחות וטעמים משגעים. וגם ערפול חושים. זהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
