היא נפנפה לשלום דרך השמשה של החנות נשקה לי והלכה...

אף פעם לא חשבתי שהמציאות יכולה להיות כזאת בסדר.

תמיד חשבתי שאי אפשר לחיות בלי הבועות האלה.. נו אתה מבין אותי.. בלי הבועות האלה של להתחבא מהמציאות.

אף פעם לא חשבתי שהמציאות יכולה להיות הגיונית...

שסיפורים של אנשים יכולים להיות הגיונים ויפים ולא יותר מדי מוזרים.. כאלה שאפשר להזדהות איתם.

אף פעם לא חשבתי שלהתבגר זה כזה מפחיד..

תמיד חשבתי שהתבגרתי כבר מזמן כשאתה התאבדת..עם כל מה שעברתי...

אבל עכשיו אני מבינה עד כמה לא.

עכשיו אני מבינה כמה קשה קיבלתי את זה שאני אהיה לבד ואין מי שישמור עלי כמוך יותר.

אני לא יודעת אם היה לי כואב אז כמו שכואב עכשיו..

אני לא יודעת למה התקשרת אלי היום.. זה היה לי נורא מוזר אבל הכל פתאום חזר.

למעשה אף פעם זה לא נעלם זה פשוט היתה הדחקה כזו של בסדר עברתי את זה חברים שלי איתי אתה סתם דפוק.

אני לא יודעת אם מישהו למעלה פה רוצה להתעלל בי ולשחק לי בלב..

אולי זה מגיע לי בגלל שאני עושה את זה לאחרים? אבל שמישהו יגיד לו ש...

זה לא בכוונה אף פעם לא ידעתי כמה זה מפחיד להיות לבד.