תעשה כמה שתרצה, זה לא יצא.....

אנשים לבסוף תמיד יפנו אלייך עורף,

ואתה  תקשר את ה"בגידה" הזאת כביכול לכל מעשייך הטובים אליהם,

ותחשוב לעצמך: "חבל", אבל לא חבל.

עשיתה מעשה שיצרב בלבם של חברייך עד סוף חייהם.

הם תמיד יזכרו איך הצלתה להם את התחת ועשית את ההקרבה שלך,

למרות שהם יכלו אולי להיסתדר גם בלי.

אבל האולי הזה הוא קלוש, וכנראה שהייתם חוטפים כולכם על הראש על מעשים שהם אשמתך,

אך יצאו לאור בגלל רשלנות ובגלל טימטום גורמים מסוימים,

שהתלכדו לאי-הבנה אחת גדולה שבסופה קרה המקרה.

אז לקחתה את האשמה, ונדמה לך שזה כבר נשכח.

אחרי שהלכתה, יקיריך חוו חוויות חד פעמיות, לחלקם חוויה ראשונה,

לחלקם חוויה אחרונה, ולחלקם זו עוד חוויה רגילה בפעם ה7 במספר.

פתאום היחס השתנה, לא יוצרים איתך כבר קשר כמו בעבר.

אתה מתעורר בטלפון יש צלצול ממספר לא ידוע כי זיכרונך מתעתע בך אחרי הדפק,

אתה עונה ובצד השני שאלה פשוטה, ואם לנסח את השיחה זה הולך ככה,

"היי", "אהלן", "תגיד איך קוראים ליצור הארוך הזה?, ואתה עונה "חמוס למה",

ובצד השני תשובה שדומה לתשובה שרוצה להראות כאילו השיחה הזאת מעולם לא קרתה,

"סתם לא משנה, תודה ו-ביי".

שיחה זאת גרמה לבוקר רדוד, שהוביל לשיחה רוטנת נוספת,

שוב הצד השני יזם, אך הפעם אתה מתיחס בצורה רוטנת לסיפור,

הפעם אתה מרחיק את הצד השני, כי הסיפור תם ונישלם,

ולך תדע מה העקרונות שלו שפתאום הוא מתקשר אחריי שהוא חייב לך את מרבית חייו,

אם לא החיים הממשיים, למרות שלך תדע לאיזה סם או משקה היה יכול ליפול,

או לאיזו חבורה יכל להיכנס שהייתה הורגת אותו.

בן אדם שהוצאת מהבוץ, ונפלתה כמעט לשם בעצמך אז קמת אם חיוך,

מבקש ממנו רק שיזכור את מעשייך וידע שכל הצעקות והרגזנות כלפיו היתה רק לטובתו.

אם לא את חייו ביקום אז את חייו החברתיים ואת עתידו.

פתאום האדם שולח לך מסר: "מה קורה יה גבר?"

איך תענה לזה?

אחריי שלבך נקרא בגלל האדם הזה...

אתה עונה לו בשטחיות, "טוב" ורק בשורה הבאה, ולא כמקובל: "מה איתך?".

האם עניתי ככה בגלל שאני מתייחס אליו כמו שהתייחס אליי?

או שעניתי ככה כי לא התכוונתי לפתח שיחה ממשית אם אדם זה?

או אולי בכלל עניתי ככה רק במקרה?

את התשובה הזאת נראה כבר במפגש החברתי הבא,

בו אני אראה כנראה את מרבית האנשים שאני חש נבגד, מושפל, פראייר ואולי גם ליצן בגללם.

נחכה ונראה האם זו בגידה או סתם צירופי מיקרים או מקרה חמר של סכיזופרניה.

מה שבטוח, פרויד היה שמח לחקור אותי.