אז שנה לא הייתי, אבל חכו תראו, זה רק לטובה, תהנו.

"בעצם, חכי.." היא הסתובבה אליו ולא הבינה למה היא נכנעת לו כל פעם מחדש "קנית?" "כן" היא אמרה והושיטה לו את החומר הזה שלו. "לפחות זה, תשמעי.. את יודעת שאני אוהבת אותך נכון?" היא לא ענתה "אבל אם תעשי לי עוד כזה קטע מסריח עם אח שלי אני אעזוב אותך ואת תישארי בלי כלום, קפיש? עכשיו בואי" היא נשארה לעמוד במקומה "לא" הוא תפס אותה בידה "וזה למה?" היא שתקה, כי היא ידעה שהמכות הולכות לבוא "אני רוצה לדעת" לא היה לה מושג מאיפה זה יצא לה, ולמה. היא ידעה שעכשיו זה יגיע. ושזה יהיה כואב "באמת רוצה לדעת?" היא הנהנה בראשה "בואי תראי" הוא משך אותה בכוח בחזרה למקום ההוא. השמש התחילה להאיר וסינוורה את הנערים והנערות שישבו שם וגם אותה "גיל!" הוא צעק "בוא תסביר פה לחברה שלי משהו" גיל נכנס ל'גג' והביט באחיו במבט אדיש "מה עכשיו נדב, מספיק חברה שלך קונה לך סמים ואתה לא יכול לבקש מאחיך התאום בעצמך עכשיו אתה גם מבקש שאני יסביר לה למה את מתנהג כמו אידיוט?" נערה אחת פרצה בצחוק מתגלגל, אבל נדב התעלם "מסתבר" הוא אמר וגיל סימן להם לצאת החוצה איתו. "מה?" "תסביר לה למה רבנו" "אתה חבר שלה" "אבל זה בגללך" "בגללי? אתה זה שברחת מפה" נדב לא הוציא מלה מהפה שלו בפעם הראשונה, והיא אפילו ריחמה עליו קצת והרגישה איך היא שוב סולחת לו על הכל ומבליגה, אז קצת מכות, מה קרה. "בואי" הוא קרא לה ושניהם הלכו.

"רואה? הוא תמיד יהיה מעליי" "כי אתה נותן לו" "לא, זה בגלל.. עזבי, את לא צריכה לשמוע את זה. בואי נחזור" הוא אמר והיא שתקה והרגישה איך שהיא אוהבת-שונאת אותו מההתחלה.

הם עלו על אוטובוס בכסף שנשאר והלכו כל הדרך בשתיקה שלא תבייש מתים. כשהם הגיעו הוא חיבק אותה חזק והפיל את שניהם על המזרן שלו. "אני אוהב אותך, אבל את אח שלי לא" הוא בהה באדמה וחשב לרגע אם כדא להמשיך "אמא הייתה אלכוהוליסטית, ואני וגיל היינו השומרים שלה. בכל פעם שהיא שתתה עשינו משמרות, עד שיום אחד גיל הבריז מהמשמרת של ואמא הקיאה ונחנקה, וככה היא מתה. אבא שלנו לא דאג לנו כי הוא בעצמו שתה לא מעט ולא היה לו אכפת. אז גיל שכנע אותי לברוח למה שהים קוראים לו גג ולפתוח עסק עם השאריות של אמא של ההרואין והמריחואנה ואני הסכמתי, כי אני בסוף תמיד זה שאין לו דעה" הוא הרים את מבטו אליה "ואז התחיל הבלאגן, הוא שלח אותי למכור בכל ת"א והמשטרה כמעט עלתה עלי עד שבסוף אמרתי לו שאין לי זין לזה והוא בכלל לא הקשיב, הוא רק ישב עם אחת השרמוטות שלו ואמר לי איפה למכור בשעה הקרובה, אז לקחתי לו את הסמים- כל מה שנשאר- ואת הבגדים שלי ואת הכסף שלי ושלו ועליתי על אוטובוס, ושם הזרקתי פעם ראשונה, כי רציתי לשכוח את היום הזה. אחרי חושיים פגשתי אותך והכל נהיה טוב יותר, הארת לי את החיים את יודעת? בלי שאת ליידי אני מרגיש רע שוב, ואם תהיי ליידי אני מבטיח להיות ראוי לך" היא התחילה לבכות בלי קול, רק הדמעות זלגו. "מה עשית שם?" היא שאלה פתאום משום מקום וכבר הרגישה את הסטירה שתבוא עוד שניה "רציתי עזרה ממנו. חשבתי שהלכת ממני לתמיד" היא עצמה את עיניה "אתה תפסיק?" הוא בהה בה ולא מצא את המילים להגיד למה הוא לא יכול. "לא יודע, אולי מחר" הוא קם והכין לעצמו את הסמים שהיא קנתה בת"א. הנה זה מתחיל שוב