זה הכל בגללי.

זה הכל כי אני לא יודעת מתי להפסיק

וכבר שחכתי מה זה להיות לבד אז הייתי צריכה אותך

אבל לא הייתי צריכה אותך.

כי גרמתי לך להאמין בכלום.

ואתה כל כך מושלם שאי אפשר להתחיל לתאר אותך

מהמראה לאישיות

כל כך מתוק וכל כך יפה

ומגיע לך את כל הטוב שבעולם, ויש לך את כל הטוב חוץ מדבר אחד,

שאני רוצה להיות בשבילך אבל אני לא יכולה

כי הזמן לא טוב

כי אני לא רוצה מסובך עכשיו

אני לא רוצה כלום עכשיו

וזה בגללי כי לא עצרתי את זה בזמן,

כי נסחפתי אחריך

ובסוף עזבתי

כי לא הייתי אמורה להיות מההתחלה

ואמרת שתחכה, ושאתה מבין

אבל אני לא יכולה לתת לך לחכות את כל הזמן שיקח לי לחזור לרצות להיות ביחד.

רציתי פשוט ועשיתי הכי מסובך.

אני מצטערת

אז נגמר

אחרי שנה וארבעה חודשים.

נגמר טוב, ובסיבות הנכונות ובזמן המתאים

אבל נגמר, וצריך לעבור הלאה

ועכשיו אני צריכה להרגיש חופשייה, אבל יש כל כך הרבה לשנות.

להחזיר, ולהשמיד, ולהיות ראשונה, ולשכוח, ולדאוג, ולבדוק שלא יצאו מצבים מביכים

לפעמים להרגיש חנוקה מאנשים, ולפעמים לבד.

להיות חזקה, אבל להוציא

לא לשקוע ולא להגזים

אבל מה באמת עושים?

ומתי זה יגמר?

ולמה לנסות להיות חזקה רק עושה את הכל גרוע יותר?

והזכרונות לא עוברים

והזמן לא זז

ואני לא אשקר,

קשה בלעדייך.

ומצד שני,

אפשר להנות בדרכים אחרות, וכולם פה בשבילי

וזה בטח יעבור כי הרבה כבר עבר

ונשאר עוד קצת.

תודה לכל מי שבאמת היה פה בשבילי.