התלבטויותיו והתחבטויותיו של הומו דתי

חזרתי לסורי!

אחרי הפסקה קשה מנשוא של חמישה חודשים. הפסקה מכורח שהביאה אותי למצבים נפשיים קשים, שגרמה לי למחשבות אובדניות ושכמעט הביאה אותי למצב פסיכוטי – חזרתי. החלטתי לפעול על פי עצתו של חבר טוב. לעשות פעם אחת לא מה שכולם מצפים ממני. לא מה שטוב להורים שלי, לאשתי, לילדים שלי, לקהילה הדתית שלי. לעשות פעם אחת מה שטוב לי עצמי.

מה? לא מגיע לי פעם אחת להתחשב גם בעצמי?

כל החיים שלי אני חושב על איך המעשים שלי יפגעו באחרים. איך הפעולות שלי ישפיעו על המשפחה שלי. איך המחשבות שלי ישפיעו על השכנים והחברים הדתיים שלי. איך הבגידות שלי יעציבו את אשתי. איך החטאים שלי ירגיזו את אלוהים.

אבל אף פעם לא חשבתי על איך המעשים שלי יפעלו עלי - האדם הקרוב לי ביותר.

הכי קרוב ללחשוב על עצמי היה דרך רגשות האשם שלי. אבל גם זה בעצם לחשוב על עצמי דרך מחשבות של אחרים, לא?

אז זהו! הפסקתי עם כל זה. הפסקתי להחזיק את עצמי במחיר של בריאותי הנפשית. הפסקתי למנוע מעצמי את הצרכים הכה בסיסיים שלי. אני לא רוצה למות. אני לא רוצה לקמול ולהעלם. אני מתמרד. החלטתי לחיות איך שטוב לי גם אם זה לא הכי טוב לאחרים.

אני יודע שזה נשמע מאד אנוכי, אגוצנטרי. אבל אני חייב משהו גם לעצמי.

אז היום ואתמול נפגשתי עם שני בחורים נחמדים לצורך סקס.

אתמול זה היה בחור חרדי חמוד, חבדניק מבני-ברק. היה לנו סקס קצר ומספק ואחרי זה שיחה ארוכה על מהות הנטיה והנסיונות החוזרים והנשנים שלנו להמנע ממעשה ולהתכחש לה. הוא התברר כבחור אופטימי חסר תקנה, על סף הנאיבי – אבל הוא הדביק אותי קצת באופטימיות הזו שלו.

היום זה היה בחור חילוני רזה וחטוב, אבל כזה שלא מסתובב. דיברנו כבר תקופה ארוכה ברשת, והיום החלטנו להפגש ולהינות. ואכן נהנינו משעה ארוכה של סקס מהמם. עד עכשיו אני מרגיש מידי פעם עקצוצים נעימים מאחור, שמעלים לי חיוך אל הפנים.

אז זה המצב כרגע. אני מסתובב עם חיוך אוילי על הפנים, אופטימיות בלב – ותאמינו או לא, אהבה ותאוה בלתי נשלטת לאשתי (נראה לי שנחגוג הלילה...).

ומה אם אשתי תקרא את הפוסט הזה? כנראה שלא יקרה שום דבר נורא. קצת דיברנו – אבל על זה בהמשך. מה קרה? תישארו קצת במתח...