PEACHY

אני חושב שזו הפעם הראשונה שהתחשק לי לעדכן בלי שום רעיון לגבי מה אני הולך לכתוב כאן.

בואו ואספר לכם סיפור:

יש לי חבר, ששמו שמור במערכת, שפגש מישהי, ששמה שמור במערכת, שלומדת בתיכון שבו אני לומד, ששמו שמור במערכת.

ובגלל שהמערכת הולכת לקרוס אם אני אמשיך לשמור בה דברים, בואו ואסביר לכם למה אני מדבר כמו מפגר:

זוכרים שאמרתי לכם שהאינטרנט אף פעם לא שוכח? אז זהו, שמסתבר שיש מספר עצום של אנשים שפשוט לא מבינים את זה.

החבר הנ"ל ביקש ממני לברר באיזו כיתה הבחורה הזו, מכיוון שהיא נראתה לו צעירה. הוא נתן לי תיאור פיסי ושם פרטי, ואחרי שאף אחד מהחברים שלי לא הכיר אותה, הוא נתן לי גם שם משפחה.

זה, למעשה, כל מה שאני צריך.

אני עכשיו יודע מה תאריך הלידה שלה, באיזו כיתה היא, מה התחביבים שלה, מהו סטטוס הבתולין שלה, שאחד מההורים שלה נפתר, ושהיא חתמה בשנה שעברה על עצומה אינטרנטית שמטרתה היתה ללחוץ על ערוץ הילדים להביא לארץ דיסקים של טלנובלה כלשהי.

מה זה לעזאזל אמור להביע? בחייך, מותק, את לא טיפשה. את וודאי יודעת שלא צריך יותר מגוגל וחמש דקות פנויות בשביל למצוא את הבלוג שלך. מה קורה?

בפוסט מסויים היא רושמת שהיא לא ממש לא רוצה שהאנשים מהתיכון שבו היא לומדת ימצאו את הבלוג הזה. בבלוג הזה, אגב, מפורסם השם המלא שלה, ולפתוח שקית ביסלי פיצה לוקח יותר זמן מלמצוא אותו.

עכשיו, אני בטוח שתגידו "אבל אתה מפרסם בבלוג הזה פרטים אישיים!".

אבל אתה...

כן, תודה.

הקטע הוא, שאני יודע בדיוק למה אני נכנס. אני לא מתבייש באף פרט מידע שפורסם כאן, ואני בהחלט יודע שבכל רגע נתון כל אדם שיודע לקרוא עברית יכול לקרוא את זה. אני בטוח שפרסמתי את השם המלא שלי בשלב מסויים בבלוג הזה, ואני יודע שיש סיכוי שמישהו שיחפש אותי בגוגל ימצא אותו.

כמובן במקרה שלי זה לא יקרה, בגלל שקיים עורך דין "ארז איתן" שחונק לי את כל התוצאות בגוגל, אבל אתם מבינים למה אני מתכוון.

אגב, אני חושב שראוי שאני אציין כאן שנפרדתי מהחברה שלי, אחרי הסיפור שעשיתי מזה בפעם הקודמת.

אתה נפרדת ממנה?

כן.

אתה?

כן.

ממנה?

כן.

לא, לא נשמע לי סביר.

סליחה?

תראה, חשבתי קצת מאז הפעם הקודמת. זה פשוט לא נשמע לי סביר. אתה לא טיפוס שיש לו חברה. אני מצטערת, אבל ככה זה.

אהה... מה?

תראה, אני יכולה להבין. אני צחקתי עליך, אתה רצית להשתיק אותי איכשהו, אז המצאת שקר תמים שאיכשהו יצא מכלל שליטה, ועכשיו אתה מנסה איכשהו לכסות את העניין הזה ולומר ש"נפרדת ממנה". אני לא קונה את זה.

את רצינית?

אני אי פעם לא רצינית?

טוב, רוב הזמן.
זה מה שאתה חושב.

אוקי, תוכיח לי. יש לכם תמונות ביחד?

אממ, כן. אבל הן על המחשב שלה. וגם אם היו לי לא הייתי מפרסם אותן, כי אני לא בטוח עד כמה היא היתה רוצה שאני אעשה את זה.

אוווו... ברור.

אוקי, תתאר לי אותה. היא לומדת איתך בקלעי?

לא, האמת שהיא סיימה תיכון. היא כרגע לפני גיוס.

אז ה"חברה" שלך היתה מבוגרת ממך בשנה? כמובן.

איפה היא למדה קודם?

תלמה ילין, במגמת מחול.

רקדנית. למה לא. תתפרע.

תחומי עניין?

האמת היא שהיא מאוד אוהבת ספרי פנטזיה. היא אפילו כותבת עכשיו ספר משלה, פחות או יותר.

אה, בטח. הייתי צריכה לנחש.

האמת היא שהיא גם מתנדבת באייקון כבר שלוש שנים ברציפות.

פפיייי...

היא כרגע עובדת בצומת ספרים ומנהלת קמפיין למען הגדלת אגף הפנטזיה והמד"ב שם.

איך לא.

אז למה "נפרדתם"?

זה... דיי מורכב. אפשר להגיד שפשוט הרגשתי שזה לא זה.

לא רבתם? היא לא פשוט הפסיקה לאהוב אותך או משהו?

לא. זה פחות או יותר זה.

היא לא הרגיזה אותך? עצבנה אותך? בגדה בך?

לא, ממש לא. היא אחד האנשים הכי טובים, נחמדים ועדינים שאני מכיר.

הגיוני לחלוטין.

אז בוא נסכם: "החברה" שלך לשעבר היא רקדנית בת 18 שמגלה עניין רב בספרי פנטזיה, מתנדבת באייקון, עובדת בחנות ספרים, ובאופן כללי אדם מדהים, נחמד ומתחשב. את הפרידה שלכם, שאתה יזמת, אתה מאשים בכך שזה "פשוט לא היה זה", וכל זאת בזמן שהיא עדיין אוהבת אותך ורוצה שתישארו ביחד.

בדיוק.

או שאתה שקרן ממש גרוע, או טיפש להדהים.