לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מקרה מופלא קרה לי: לפתע שכחתי מה בא קודם, 7 או 8

כינוי:  ספסל

בת: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

ארגמן


אפילו כשהיא תופסת בחוט ומושכת זה לא עובד. אפילו כשהיא מחכה עד לרגע המתאים, אפילו כשהוא מתאדם מתחת לפרקים הלבנים שלה. ולמרות זאת היא ניגשת לשם כל יום כמה פעמים ומושכת, אולי הפעם, אולי בפעם הבאה, מחר, מחרתיים, עוד שנה -


את הדובון הלבן הם הכניסו שבועיים אחרי שהיא הגיעה, עדיין מכווצת בפינה ושרה לעצמה. אולי הם ציפו שהיא תחבק אותו במקום את עצמה, תשיר גם לו.
כואב להם כשהיא מעניקה לעצמה?


בהתחלה הקירות נראו זהים והתקרה נראתה כמו עצמה, והם דמו זה לזה כמו הלבנים בחומה; אבל אחרי השבועיים הראשונים הם כולם נראו אותו דבר, והחלוקים הלבנים התמזגו עם הדובון שישב בתוך התקרה וכבר למד לחבק את עצמו.


אפילו כשהיא תופסת בחוט ומושכת זה לא עובד. ואפילו כשהיא צועקת שהם רוצחים אותה, היא יודעת שמבפנים היא לא רוצה לצאת.
נכתב על ידי ספסל , 5/1/2008 00:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לספסל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ספסל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)