מילים נבלעות.

הכעס והתסכול שלי אתמול לא היו מוצדקים, כנראה.

דיברתי איתו והברתי לו הכל, ולא היה אכפת לי ששפכתי עליו דלי של מים קרים.

הוא אמר שיש מקום ענק בלב שלו, רק בשבילי.

לפני כמה ימים הוא כתב לי שיר וקרא לו "I love you", ואני, המפגרת, לא רציתי להתעמק ולא רציתי להבין.

אחרי חצי שעה של שיחה סתמית הוא הזכיר את השיר ואמר שהוא אוהב אותי.

שאלתי אם מה שהוא הרגיש אז הוא מרגיש גם עכשיו, והוא אמר שכן.

בסופה של השיחה הוא שלח לי שיר שכתב לכבודי.

And through my very soul,

Of pain I can't control.

You'll pacify my fears;

My unknown love, my hope, my wish,

Please, won't you dry my tears?

I'm not sure when we will;

Can make a person ill.

I dream of you both night and day,

I long to see your face;

For where your features ought to be -

A question mark's in its place.

Thoughts of you can bring me joy,

But equally great pain;

While a thought may pass by fleetingly,

The loneliness remains.

As both our lives we share;

I want to know that I am loved,

I need to feel secure.

I'll share your joys and triumphs,

Rejoice when you are glad;

That you lean on when you're sad.

I want to know you through and through,

I want you to know me;

That gains strength through loyalty.

And though we're worlds apart;

Step out my dreams into my arms,

Relieve my aching heart.

I'm waiting still, for you;

And make my dreams come true.

אני אוהבת אותו.