מילים נבלעות.

לפעמים נדמה לי שיש לי בעיות בנפש.

אני נפגעת במקום אחרים, אני מקבלת קשה בעיות של אחרים.

אז כן, קשה לי לקבל את זה שאני מפריעה לאדם מסויים, ואפילו אם זה הדבר הכי שטותי בעולם.

לדוגמה, כשהמנקה בקניון ניקתה ובטעות עברתי ודרכתי, התחלתי כמעט לבכות.

או כשלפני כמה שנים ראיתי קבצן ברחוב. אף אחד לא תרם לו בסוף, והתחלתי לבכות.

זו בכלל לא הייתה אשמתי, ובכל זאת הייתי עצובה ומתוסכלת.

אני רוצה להפסיק להרגיש רע בגלל אנשים, רוצה להיות אדישה. לפחות זה.

אני מרגישה עם זה נורא, נורא.