שקט מסביב ורק מדי פעם נשמע קרקוש גלגל של קורקינט על הכביש, כולם לבושים לבן ובפעם הראשונה מזה שנה אף אחד לא מסתכל על מסך מואר בכף היד שלו. כולם הולכים לאט, מדברים והפעם באמת, נפתחים, מכירים, שקט יורד על העיר ושלווה על הנשמה.

כיפור אמור להיות יום של חשבון נפש, אבל בשבילי הוא דווקא יום של מרגוע. לנצל את הטוהר הזה שיש מסביב, את אווירת השקט הזו - ולהירגע. בלי מכשירים צפצופים או רטט, בלי צעקות בלי עצבים, פשוט להקשיב לעצמי פנימה, לשאוף לנשוף ולהבין.