בדיוק בשעה הזו לפני 3 שנים פתחתי את הבלוג.. יום (נראה לי) אחרי שארטיום פתח את הבלוג. התלהבתי מזה (והשתעממתי יש לציין) והחלטתי לפתוח בלוג. ההיסטוריית בלוג שלי היא לא כמו שנראית עכשיו.. הפוסט הראשון שלי היה מלא נצנצים בורוד ועוד כל מיני שטויות למיניהן. אני ממש מצטערת שערכתי את הפוסטים שלי במשך הבלוג, כי היה מצחיק אם הייתי רואה איזו דפוקה הייתי פעם... לא נורא, העיקר שההיסטורייה נשארה ואני יכולה להסתכל לאחור ולראות מה עברתי וללמוד עד כמה שאוכל ואצליח מהדברים ששגיתי בהם - אני כל הזמן עושה את זה.
שתהיה לי שנה שבה:
אפסיק לקנא
אעלה ל-4 יחידות במתמטיקה
אלמד לעבור הלאה
אתרגל לויצ"ו
המצב של סבתא לא יחמיר
אשתפר באנגלית
תהיה לי מצלמה חדשה
יהיה לי מסך חדש
יהיה לי פלאפון חדש
הצלחה במה שארצה
לא יהיו מלחמות בארץ
אפסיק לשנוא את פפי
אמצא אהבה נורמלית
נשלים
לא אריב עם חברות
אתרגל לשכבה
אהיה פחות רגישה
ועוד ועוד ועוד. שנה טובה.
היום יהיה אוכל טעים
איזה כיף זה לכתוב פוסטים אופטימים, אני אנסה להתרגל אל זה
חוץ ממך - אמילי קרפל
לא התכוונתי כך להעלם,
בעצם התכוונתי לארגן ביקור הולם
ואז נתקפתי היסוסים, פעמונים מצלצלים
מצד אחד אני שואלת למה להכחיש?
צריך לדעת לא לשכוח להרגיש
מצד שני מה אמרתי בהתחלה,
התכוונתי לכל מילה.
חוץ ממך, יש לי הכל
אין כלום כשאתה פה.
חוץ ממך, יש לי הכל
אין כלום כשאתה פה.
אתה אומר שבסך הכל אתה טיפוס אמין,
ושאין לי מה לדאוג ושתמיד אתה תהיה זמין
תאר לעצמך שהדילמה לא כזאת פשוטה
ועל אף שהפיתוי גדול והוא גדול אני לא רוצה,
להרגיש איתך תלויה וחוץ ממך שלא יהיה דבר,
לא רוצה לא לרצות,לא לצאת לא לעשות דבר...
רק לחטט בתוך מחשבותי,
ולדמיין אותך בא אלי...
חוץ ממך, יש לי הכל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ממנטו מורי.
